עבור האנשים שתמיד מגיעים בזמן, אין דבר מתסכל יותר מאשר לחכות לאלו שלא. קחו למשל את יוסף וחברו הטוב אברהם. יוסף הוא אדם מקסים, אך הוא כמעט מעולם לא הגיע לפגישה בשעה שנקבעה. כשהוא סוף סוף מגיע, הוא תמיד מצויד לא רק בהתנצלויות, אלא גם בסיפורים משעשעים ובמצב רוח מרומם שגורם לאברהם לשכוח את הכעס.
האם ייתכן שהדחיינות של יוסף היא לא רק פגם באופי, אלא חלק ממבנה קוגניטיבי רחב יותר שמעניק לה יתרונות אחרים?
"קדם-דחיינות": הבעיה של האנשים המהירים
במחקר חדש שנערך באוניברסיטת RMIT במלבורן על ידי לורן סיילינג ועמיתיה (2025), החוקרים ביקשו לבחון האם לדחיינים כרוניים יש יתרונות במצבי חיים מסוימים. בעוד שדחיינים מתקשים לעמוד בדד-ליינים, הנטייה שלהם "לקחת את הזמן" יכולה לעיתים להיות עדיפה על פני התנהלותם של עמיתיהם הדייקנים.
הבעיה של אלו שאינם דחיינים היא לעיתים "קדם-דחיינות" (Pre-crastination) - הנטייה להגיב מהר מדי כדי "להוריד מטלות מהשולחן". התגובה המהירה הזו עלולה להוביל לטעויות מיותרות. בנוסף, מי שרק מנסה לסיים את המשימה כמה שיותר מהר, לרוב לא עוצר לבחון את כל האפשרויות הקיימות. כאן נכנס היתרון של הדחיין: חשיבה מסתעפת – היכולת להשתעשע ברעיונות שונים ולחשוב מחוץ לקופסה.
ניסוי ה"בליקט": היכולת לחקור כמו ילדים
כדי לבדוק את התיאוריה, החוקרים השתמשו במשימה המכונה "מטלת הבליקט", שבוחנת לוגיקה דדוקטיבית ופתרון בעיות. המשתתפים היו צריכים להבין אילו שילובים של חפצים מפעילים מכונה מסוימת.
התוצאות היו מפתיעות וחולקו לשלוש קטגוריות:
- סובלנות לתסכול: הדחיינים הפגינו רמה גבוהה יותר של סובלנות לתסכול. הם לא נלחצו מכך שהסיטואציה דורשת זמן כדי להתפתח.
- חשיבה יצירתית: הדחיינים קיבלו ציונים גבוהים יותר במדדי חשיבה מסתעפת (מציאת שימושים רבים וחריגים לחפצים יומיומיים).
- גישה חקרנית: החוקרים ציינו כי דחיינים מפגינים גישה חקרנית הדומה לזו של ילדים - הם משחקים עם האפשרויות במקום לנסות להגיע לפתרון "הנכון" והמהיר ביותר.
דחיינות אקטיבית מול פסיבית
חשוב להבחין בין שני סוגים של דחיינות. הדחיין הפסיבי פשוט נמנע מהמשימה מתוך חרדה או חוסר אונים. לעומתו, הדחיין האקטיבי נהנה מהעבודה תחת לחץ ומשהה את ההחלטה באופן מודע. ה"השהיה המכוונת" הזו היא שהופכת לחוזקה קוגניטיבית, שכן היא מאפשרת למוח לעבד מידע ברקע ולגבש פתרונות יצירתיים יותר.
שיעור גם ל"דייקנים"
המחקר אינו מהווה הצדקה לאחר לכל פגישה, שכן דחיינות בסופו של דבר עדיין עלולה לפגוע במערכות יחסים ובאיכות העבודה בטווח הארוך. עם זאת, הוא מציע שיעור חשוב לאלו שסובלים מ"קדם-דחיינות": תשאלו את עצמכם האם אתם כה מקובעים על עמידה בזמנים עד שאתם מפספסים את חדוות היצירה או עושים טעויות שניתן היה למנוע.
לסיכום, יצירתיות לא תמיד עובדת לפי השעון. לפעמים, לקחת עוד קצת זמן כדי לחשוב, לשחק עם רעיונות ולתת לדברים לשקוע, זה בדיוק מה שהמוח צריך כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר.
0 תגובות