הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף באיגרת לתלמידי הישיבות שפתחו את זמן קיץ בעולם הישיבות, בצל הפסקת האש במלחמה עם איראן ובגבול הצפונים וברקע הדיונים בבג"צ והגזירות על לומדי התורה ומעצר תלמידי ישיבות.
האיגרת המלאה
אל בני הישיבות הקדושות די בכל אתר ואתר, ה' עליהם יחיו.
זכינו שבחסדי ה' יתברך כל הישיבות הקדושות נפתחות תמידין כסדרן, וכעת מתחיל בשעה טובה זמן קיץ תשפ"ו, וזו זכות גדולה מאין כמותה, להיות מהחיילים של ה' יתברך נושאי דגל תורתו הקדושה, שהם לגיון של מלך, ולכן גם למי שאינו מרגיש מספיק שיש לו הצלחה בלימודיו וחשק ושמחה בלימוד, הרי הוא חלק מצבא ה', ומהכרזה שהתורה היא חיינו.
ולא לחינם היצר אורב ומביא סיבות לרפיון ידים, ואחד מהם המצב הבטחוני שעבר לאחרונה אחרי המתקפה באיראן, ובודאי שדברי תורה צריכים חיזוק, והחלש יאמר גיבור אני, וישים אל ליבו גודל מעלתו של כל יהודי שבעמקי הגלויות הללו מוסר נפשו להצטרף ללגיונו של מלך, שאין קץ לשכרו, הגם שאינו מצליח בלימודיו ולא רואה סימן ברכה כל כך, וכאמור.
וכל שכן בשנה קשה כזו, שיש לנו אויבים רבים מבית ומחוץ, ויש המפיצים בוז ושיטנה נגד בחורי הישיבות, מתוך חוסר ידיעה במעלתם הגדולה לנצח נצחים, ואותם מסכנים לא זכו לראות אור, ובסתר לבבם יודעים שהם נמצאים בחשיכה, וכל מעשיהם מתוך בורות במעלת בחורי הישיבות היקרים והמסולאים בפז.
ומכל זה נדע ונתבונן את יוקר מעלת לימוד בתורה בשעות טרופות כאלו, ואליכם בני הישיבות המתגוררים בחוץ לארץ אקרא, אל תיראו ואל תיחתו כי התורה היא השמירה הטובה ביותר, ויש לשוב לארץ ישראל לחבוש את ספסלי בית המדרש בהקדם האפשרי והשי"ת יהיה עמכם.
ולפי דין תורתנו הקדושה, שבט לוי שהוקדש ללימוד התורה ועבודת הקודש, אינו יוצא למלחמות בצבא, ואף לא לשאר עבודות, לא רק שאין לו נחלה, אלא מפורש שגם פטור מללכת למלחמה, וכמ"ש הרמב"ם (בהלכות שמטה ויובל פי"ג ה"י) "כל שבט לוי מוזהרים שלא ינחלו וכו' מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין.
ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי עולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו... הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים".
וצריכים לחזק את ידי לומדי התורה שכל העולם מתקיים בזכותם, כמו שידוע המעשה עם הגאון בעל החפץ חיים בעת שהיתה אסיפה של נדיבי עם בשביל התרמה להקמת בית חולים יהודי, ועמדו כמה עשירים וכל אחד מהם הכריז כמה מיטות הוא תורם, ובתוך האסיפה נזדמנו כמה בחורי ישיבה, והחפץ חיים היה מקרב אותם בחיבה גדולה, וכשראה זאת גביר אחד, פנה להחפץ חיים, ושאל אותו בקול רם: רבי, כמה מיטות נדבו בחורי ישיבה אלו.
והשיבו החפץ חיים: כל תלמיד תרם חמישים מיטות. והעשירים התפלאו על כך, הרי כולם יחד לא הגיעו לחמישים מיטות. והשיב להם החפץ חיים: בני התורה בכח קדושת תורתם מונעים את המחלות, ואת כל הגורמים למניעת סכנות.
ועל כן תחזקנה ידיכם, וידי הרבנים הנכבדים של הישיבות הקדושות, שמוסרים את נפשם למען בחורי ישראל ולקרב כל נשמה ונשמה בדרך המיוחדת לה, בסבלנות ומאור פנים.
0 תגובות