ביום חמישי בשבוע שעבר ביום היארצייט ט"ו בכסלו, העם היהודי ציין את יום פטירתו של מסדר המשנה רבינו יהודה הנשיא, שעליו מובא ש"הושיבו ישיבה על קברו".
השנה, לצד העלייה המסורתית לקבר בציפורי מסורת המתועדת כאלף שנה - עלו מאות יהודים גם לקברו בבית שערים, המקום שעליו יש מסורת מפורשת בתלמוד הירושלמי (כלאים פרק ט' הלכה ג') ובתלמוד הבבלי (כתובות דף ק"ג ע"ב).
המקורות לקבורה בבית שערים
בתלמוד הבבלי נאמר: "תניא, רבי מוטל בציפורי ומקום מוכן לו בבית שערים" (כתובות קג ע"ב). בתלמוד הירושלמי מתואר כי מסע ההלוויה יצא מציפורי, עבר בשמונה עשר בתי כנסת, והסתיים בקבורה בבית שערים.
רש"י הקדוש כותב מפורש: ״דהוא מת בציפורי וקבורתו בבית שערים״ (בבלי סנהדרין מז א, ד״ה ״אל תספדוני בעיירות״)[1].
בספר "כפתור ופרח" (פרק יא בהערות), במהדורת "בית המדרש להתיישבות חקלאית על פי התורה" בראשות הגאון רבי יוסף יקותיאל אפרתי תלמידו ומקורבו של מרן הגרי"ש אלישיב, ציטטו את הרב פרופ' שמואל קליין שצידד בעד אמינות מיקום הקבר בבית שערים, ולא בציפורי.
המסורת על ציפורי
ישנו תיעוד מלפני כמעט 1500 שנים בו מתואר בית מדרשו של רבינו הקדוש בציפורי - כחלק מרשימת מקומות קדושים לעלייה לרגל.
מסורת עממית בת כאלף שנה מזהה את הקבר בציפורי. הנוסע ר' בנימין מטודלה (מאה 12) כתב: "והיא ציפורי, ושם קברו של רבינו הקדוש", וכן כתב הנוסע ר' פתחיה, מסורת זו מצוטטת אצל רוב עולי הרגל הקדומים הבאים אחריהם (וכן כתב בעל 'השיטה מקובצת').
מסורת זו היא משום שרבי נפטר בציפורי ומיקום הקבר בבית שערים נשכח במהלך הדורות. ברם, גם השנה המשיכו רבים לעלות לציון בציפורי כמנהג אבותיהם, מצורף תיעוד נרחב.
בימינו בית שערים, הינו אתר של רשות הטבע והגנים, והוא בתשלום, ולכן רבים לא ביקרו בו מעולם.
העלייה לבית שערים
כותב שורות אלו פרסם ביום היארצייט את המקורות מספר "כפתור ופרח", ולאור זאת רבים הבינו כי זו אינה רק דעת חוקרים אלא אף דעת גדולי ישראל. בעקבות הפרסום, נודע לכותב השורות כי בשעות הלילה המאוחרות של ליל שישי הגיעו למתחם בית שערים שבעה אוטובוסים מלאים בחסידי ברסלב.
המתפללים נכנסו למתחם - המוחזק בידי רשות הטבע והגנים ופתוח לקהל הרחב ביום יום בתשלום - התפללו, למדו משניות והדליקו נרות לעילוי נשמת מסדר המשנה.
הממצאים הארכיאולוגיים
בשנת תש"ג (1953) נתגלתה בבית שערים מערת קברים גדולה ובה כתובות עם שמות בני רבי - ״זו שלרבי גמליאל מ…״, ״רבי שמעון״, ״אנינא הקטן״ שזוהה כרבי חנינא בר חמא תלמידו. בירכתי המערה נמצאו שני קברים חפורים באדמה ללא כתובת, התואמים את צוואת רבי: "תהא ארוני נקובה לארץ" (ירושלמי כתובות פרק יב הלכה ג).
מדוע מזהים דווקא מערה זו עם מערת רבי?? לא רק בגלל הכתובות - אלא גם מתוך צוואת רבי - שמכל מאות (או אלפי) הקברים שבבית שערים (עיר המתים) זוג הקברים היחידי הנקוב בארץ הם אלו במערה הנ"ל - והם רבי ואשתו.
החוקר דיויד שפירו עמד על דברי רבי יהודה (בר אלעי - רבו של רבי), במס׳ שמחות יג ח: ״כל הישן עמו בחייו נקבר עמו במותו״, ומכאן צריך להזכיר ששלשת הכתובות (שמעון גמליאל ואנינא) המזוהים עם בני רבי וחנינא בר חמא - שלשתם נזכרים בצוואת רבי כאמור בכתובות שם.
[1] בחז"ל יש מקורות רבים על כך שרבי ישב בציפורי ובבית שערים. אך היכן נקבר - הירושלמי מספר פעמיים (!) (כלאיים שם וכתובות יב ג) את המעשה (הארוך) על קבורת רבי בבית שערים וכנ"ל מספר מדרש קהלת רבה (ז-יב-א) וכן הבבלי מתאר בקצרה ברייתא אחרת שגם ממנה מובן שנקבר בבית שערים. כלומר, הירושלמי (כלאיים וכתובות) והקהלת רבה מספרים בערך את אותו הסיפור, רק הבבלי מצטט ברייתא לפיה כשהיה חולה חזר לציפורי בזמן שקברו היה מוכן לו בבית שערים. (ישר כח לידידי החוקר דיויד שפירו).
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]
0 תגובות