במערכת הביטחון בישראל מעריכים כי איראן ממשיכה להאיץ את תוכנית הטילים הבליסטיים שלה, וכי עד סוף שנת 2027 עשויה הרפובליקה האיסלאמית להחזיק לפחות 5,000 טילים מבצעיים - כך חושף הפרשן הצבאי יוסי יהושוע ב'ידיעות אחרונות'.
מדובר, לפי גורמים ישראלים, בנתון עבודה שמעסיק באופן יומיומי את אגף המודיעין, חיל האוויר ומערך ההגנה האווירית - ולא בהערכה תיאורטית בלבד.
הנתונים הוצגו בדיונים בין גורמים בכירים בצה״ל לבין מקביליהם האמריקנים, על רקע ההתמקדות של וושינגטון במשא ומתן הגרעיני עם טהרן. בישראל מדגישים כי מבחינתם האיום הדחוף ביותר אינו הגרעין אלא מערך הטילים, שממשיך להתרחב במהירות.
לפי ההערכות, קצב הייצור האיראני עומד כיום על כ-100 טילים בחודש וצפוי לעלות. באיראן מתבססים על תפיסה של ייצור בכמויות גדולות, מתוך הבנה שגם מערכות ההגנה המתקדמות של ישראל; חץ, קלע דוד וכיפת ברזל - מוגבלות ביכולת הספיקה שלהן מול מטחים רחבי היקף ומתמשכים.
המשמעות היא שגם שיעורי יירוט גבוהים אינם מבטלים את הסיכון לנזק משמעותי בעורף.
במהלך מבצע “עם כלביא” ביוני 2025 שיגרה איראן יותר מ-500 טילים בליסטיים וכ-1,000 כטב״מים לעבר ישראל. כ-86% מהטילים יורטו וכ-99% מהכטב״מים, אך הפגיעות המעטות שחדרו גרמו לנזקים כבדים בערים שונות - מתל אביב ורמת גן ועד באר שבע וחיפה.
בצה״ל הבינו כי גם הצלחה גבוהה ביירוט אינה מספיקה כאשר מדובר במאות שיגורים, ולכן עברו לשלב התקפי רחב שכלל פגיעה יזומה במשגרים ובתשתיות שיגור בתוך איראן - מהלך שכונה “ציד טילים”.
במסגרת הפעילות הושמדו כ-120 משגרים ניידים, הותקפו עשרות אתרי ייצור ומחסנים, והושגה עליונות אווירית בתוך 48 שעות - הישג שהוביל לשינוי תפיסתי: שילוב התקפי עמוק לצד ההגנה הרב-שכבתית. לפי ההערכות, איראן נכנסה למערכה עם יותר מ-2,000 טילים וסיימה אותה עם כמחצית מהכמות.
עם זאת, בישראל מודים כי גם לאחר ההישגים אין פתרון מלא לאיום של אלפי טילים. ניתן לצמצם נזקים, לשפר גילוי והתרעה ולחזק שכבות הגנה, אך לא לבטל לחלוטין את הסיכון.
לפי יוסי יהושוע, פרט נוסף שמדאיג את גורמי ההערכה הוא סוג הטילים המיוצרים כיום: חלק משמעותי מהם מונעי דלק נוזלי ולא מוצק, ככל הנראה בשל קושי בהשגת רכיבים מתקדמים. המשמעות היא פחות תחכום טכנולוגי לכל טיל, אך יכולת ייצור מהירה וזולה יותר, כחלק מהתאמה איראנית לסנקציות וללחצים הכלכליים.
בישראל מדגישים כי האיום אינו מקומי בלבד. לפי גורמים ביטחוניים, בצד האמריקני קיימת הבנה גוברת כי מערך הטילים האיראני מאיים גם על בסיסים אמריקניים במזרח התיכון, על בעלות ברית אזוריות ועל חופש הפעולה של ארצות הברית באזור.
לצד זאת, גורמי הערכה בישראל אינם תולים תקוות גדולות בפריצת דרך מדינית, וסבורים כי הפערים בין איראן לארצות הברית עדיין גדולים. ההערכה היא שהמשטר בטהרן, הנתון ללחץ כלכלי ופנימי, דווקא מגביר את השקעתו בהרתעה צבאית - והאצת תוכנית הטילים היא חלק מרכזי בכך.
במערכת הביטחון רואים את ההתמודדות מול איראן כתהליך מצטבר: שילוב של לחץ מדיני, סנקציות, פגיעה בשרשראות ייצור ועיכוב טכנולוגי - לא מהלך אחד מכריע, אלא שחיקה מתמשכת של היכולות האיראניות לאורך זמן.
0 תגובות