למערכת 'בבלי' הגיע תיעוד כואב במיוחד ממעצרו הבוקר (שלישי) של הלום קרב, נכה צה"ל שומר מצוות על ידי המשטרה, בזמן שהפגין מול אגף השיקום במשרד הביטחון.
בתיעוד נראה מעצר אלים וקשה במיוחד, כאשר בשלב מסוים השוטרים אף מוציאים עליו אקדח 'טייזר', בעוד הלום הקרב נשמע אומר: "אני מת כבר".
חברו, אליהו צמח, נכה צה"ל שומר מצוות גם הוא, שלח את הסרטון ל'בבלי' וכתב טור זועם, בו הוא מביע מחאה על העובדה לטענתו שנכי צה"ל חילונים נעצרים למרות שגם הם לפעמים עוברים את הגבולות בכאבם.
וכך כותב אליהו:
"אני אליהו צמח.
שולח לכם סרטון מזעזע של מעצר אלים שבוצע כלפי מאיר קדוש, נכה צה”ל, הלום קרב, לוחם בגבעתי – יהודי ירא שמיים, ציצית ותפילין עליו – ששרד את הקרב, אבל נשבר בתוך הבית.
מאיר הלום קרב – מהבודדים ששרדו את האש בחוץ, ונשרף מבפנים.
הבוקר הוא עמד לבדו מול שערי אגף השיקום – המקום שבו היו אמורים לטפל בו – במחאה שקטה אך נואשת, בעקבות גל מקרים קשים שאירעו אצל כמה מהלומי הקרב בתקופה האחרונה.
מאיר הגיע לשם עם מצלמה. עמד בגופו מול השער. הוא לא צעק. לא דחף. לא איים.
רק עמד – וזעק את זעקת הנשמות השבורות.
אבל מה קרה?
בגלל שהוא דתי, בגלל שהוא עם ציצית, בגלל שהוא לא מקושר ולא מקובל – שלושה שוטרים התנפלו עליו.
הפילו אותו על הרצפה. כמעט ירו עליו טייזר. קרעו לו את הציצית – ולא החזירו אותה.
את תיק התפילין השאירו זרוק. התעלמות מוחלטת. השפלה מכוונת.
ואת זה חייבים לומר בקול:
מאות הפגינו באותם ימים, חסמו כבישים, הבעירו פחים – ואף אחד מהם לא חטף את זה.
אבל מאיר? אולי כי הוא דתי. הוא שקוף. אז אפשר.
זה לא היה “טיפול במפגין”. זו הייתה תקיפה של נכה צה”ל דתי.
וזה קרה בדיוק במקום שאמור לשקם אותו.
זו לא רק חרפה – זו קריסת ערכים.
כשמאיר שכב שם על הרצפה, מושפל, כאוב, חסר אונים – הבנתי לעומק:
להיות נכה צה”ל דתי – זה להיות הכי שקוף, הכי נטוש, הכי לבד.
והיום – רבים שואלים למה גדולי ישראל אומרים לא ללכת לצבא.
אז הנה התשובה – הם יודעים בדיוק.
כי מי שנכנס עם כיפה – יוצא ממנה שבור.
ומי שאין לו גב – מקבל בעיטה.
זה לא עוד מקרה של “הפרעה לסדר הציבורי”.
זו הייתה זעקה של יהודי, של לוחם, של הלום קרב – שלא רוצה למות."
אליהו מסיים את דבריו בפנייה לחברי המפלגות החרדיות: "אליכם חברי המפלגות החרדיות אני אומר, אל תעמדו מנגד. מדובר בדיני נפשות. אתמול זה היה אב לארבעה ילדים – ומחר זו עלולה להיות משפחה אחרת.
“כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִשִׁי בָּעֵת הַזֹּאת – רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר… וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתּ לַמַּלְכוּת.”
פנינו למשטרה לבקשת תגובה, כשתתקבל נפרסמה.
0 תגובות