דוח חשאי ומטלטל שהודלף בימים האחרונים מלשכת נשיאות איראן חושף תמונה קשה ביותר של המצב הפנימי ברפובליקה האסלאמית. על פי המסמך, כ-90 אחוזים מהאזרחים האיראנים מצהירים בגלוי כי הם דורשים שינוי יסודי או החלפה מוחלטת של שיטת המשטר - נתון שמציב את איראן בראש טבלת הזעם העולמית, כך דיווח כלי התקשורת "איראן אינטרנשיונל".
המסמך החסוי, שזכה לכותרת "מה איראן רוצה" והגיע לידי "איראן וייר", מציג מראה פנימית חסרת רחמים של השלטון בטהרן, המנוגדת לחלוטין לתעמולה הרשמית המופצת בכלי התקשורת הממלכתיים. בעוד הטלוויזיה הממשלתית מנסה להציג מצג שווא של אחדות לאומית ותמיכה רחבה במנהיגים, הדוח הפנימי מגלה מציאות שונה לחלוטין.
שיא עולמי חסר תקדים במדד הזעם
את הדוח הרגיש חיבר עלי ראביי, שכיהן בעבר כבכיר במשרד המודיעין האיראני וכדובר הממשלה, וכיום מכהן כיועצו של הנשיא מסעוד פזשכיאן לעניינים חברתיים. הנתונים במסמך מבוססים על סקר מקיף וחשאי שנערך במהלך החודשים אפריל ומאי על ידי מרכז המחקר ARA, והופץ בין בכירי הממשל והביטחון בחודש יוני.
עיתוי עריכת המחקר דרמטי במיוחד: הוא בוצע מיד לאחר גל המחאות ההמוני של חודש ינואר, שבו כוחות הביטחון האיראניים טבחו ברבבות מפגינים ברחובות, ובמהלך המלחמה הישירה מול ארצות הברית – שגבתה בין היתר את חייו של המנהיג העליון עלי חמינאי.
הנתון המדהים ביותר בדוח נוגע למדד הזעם הציבורי, ששבר כל שיא עולמי מתועד. בעוד שמדד הרגשות הגלובלי של מכון "גאלופ" הבינלאומי מעולם לא תיעד שיעור זעם לאומי שעלה על 47 אחוזים, הסקר הפנימי של המשטר האיראני מראה כי שיעור הזעם באיראן זינק ל-63.6 אחוזים – עלייה דרמטית של 12 אחוזים מאז חודש דצמבר. הדוח עצמו מודה בכתב כי מדובר בנתון חסר תקדים המציב את איראן בראש טבלת הזעם והאבל העולמית, הרבה מעבר למדינות מוכות מלחמה קשות כמו עיראק ואפגניסטן.
ייאוש, דיכאון וחרדה כרונית
הנתונים הרגשיים של אזרחי הרפובליקה האסלאמית נראים כמו דיווח על נפגעים בשדה הקרב. כמחצית מאוכלוסיית המדינה מדווחת על תחושת אובדן תקווה מוחלטת, קרוב ל-48 אחוזים מעידים כי הם סובלים מעצבות ומדיכאון קליני, וכ-45 אחוזים מתמודדים עם חרדה כרונית יומיומית.
נתונים קשים אלו בולטים במיוחד בקרב הצעירים והשכבות המשכילות במדינה – דווקא כוח האדם האיכותי והחיוני שאמור להוביל ולשקם את כלכלת המדינה הקורסת תחת נטל המלחמה והאינפלציה הדוהרת. שליש מכלל אזרחי איראן מצהירים כי היו מהגרים מהמדינה באופן מיידי אילו רק ניתנה להם ההזדמנות, כאשר הנתון מזנק לכדי כמחצית מהצעירים מתחת לגיל שלושים וכמחצית מבעלי ההשכלה האקדמית.
קריסת הזהות הדתית של המשטר
המגמה המרתקת ביותר שנחשפת בדוח נוגעת לקריסת הזהות הדתית של הרפובליקה האסלאמית, שעליה נבנה המשטר מאז מהפכת 1979. בעוד שהגאווה הלאומית האיראנית נמצאת בנסיקה (עם למעלה מ-85 אחוזים המביעים גאווה בלאומיותם ומעדיפים להגדיר עצמם כ"איראנים" לפני "מוסלמים איראנים"), השמירה על חוקי הדת השיעית קורסת לחלוטין.
לשם השוואה, בשנת 1975 – ארבע שנים לפני המהפכה האסלאמית – כ-79 אחוזים מהאיראנים העידו כי הם צמים בחודש הרמדאן; בשנה שעברה עמד הנתון על 42 אחוזים בלבד, והשנה הוא צנח לשפל חסר תקדים של כ-30 אחוזים מהאוכלוסייה בלבד. נתון זה מעיד על שחיקה עמוקה בבסיס האידיאולוגי של המשטר.
כישלון קמפיין התמיכה הממלכתי
הנתונים הרשמיים של לשכת הנשיאות מפרקים לחלוטין את טענת השלטון על כך שהעם התלכד סביב מנהיגיו בעקבות המלחמה. המשטר עצמו נאלץ להודות במסמך כי לא פחות מ-47 אחוזים מהאזרחים באיראן לא השתתפו אפילו פעם אחת בעצרות התמיכה הליליות שהטלוויזיה הממלכתית מציגה מדי ערב כהוכחה לאחדות העם, ובבירה טהרן שיעור המשתמטים מהאירועים הממלכתיים הגיע ל-61 אחוזים.
כותב הדוח, עלי ראביי, אף מודה כי קמפיין הגיוס ההמוני להתנדבות להגנת המולדת נחל כישלון חרוץ, ומסביר זאת בכך שאזרחים רבים פשוט חששו מפני שיפוטיות וביקורת מצד שכניהם וסביבתם החברתית במידה ויזוהו עם מוסדות השלטון. כפי שדיווחנו בעבר, המשטר מנצל את הפסקת האש לביצוע מעצרים המוניים של מתנגדים פוליטיים.
המלצות מניפולטיביות במקום רפורמות
החלק המדהים באמת במסמך אינו רק הנתונים היבשים והקשים, אלא ההמלצות האופרטיביות שכותב היועץ הנשיאותי להנהגה, שאינן כוללות שום רפורמה פוליטית או חופש אזרחי אמיתי. ראביי ממליץ לבכירי השלטון להשקיע מאמצים גדולים יותר בהסברה מניפולטיבית כדי לשכנע את הציבור שהסנקציות הבינלאומיות, ולא השחיתות וחוסר המיומנות של המשטר, הן האשמות במצבם הכלכלי הירוד – זאת למרות שהסקר מראה בבירור כי הציבור מאשים בראש ובראשונה את אוזלת היד השלטונית.
ההמלצה הבולטת ביותר בדוח קוראת לכוחות הביטחון "להימנע ממדיניות שיוצרת עימות ישיר עם החברה ברחובות", מה שמסביר את הירידה הזמנית באכיפת חוקי הלבוש והחיג'אב ברחובות טהרן. מדובר בסוג של ניהול סיכונים מצד משטר המבין כי הוא ניצב בפני פיצוץ חברתי אדיר.
ההיסטוריונים והסוציולוגים שניתחו את הדוח מצביעים על כך שראביי משתמש במונח המחקרי "פרזנטיזם" (תפיסה של חברה הלכודה בהווה, ללא יכולת להתרפק על העבר או לדמיין עתיד כלשהו) כדי לתאר את הלכי הרוח באיראן כיום. ההערכה העולה מן המסמך היא שהאזרחים אינם נוטשים את הגאווה הלאומית שלהם באיראן, אלא הם פשוט נוטשים כל אמונה בעתידה של המדינה תחת הנהגת האייתוללות הנוכחית.
0 תגובות