אחרי שנה עמוסה בשטייגען, מלחמות בלתי נגמרות, וזמן קיץ סוער עם המלחמה באיראן, יוצא עולם הישיבות להפוגהה בת שלושה שבועות, לנוח אחרי השנה העמוסה ולאגור כוחות לקראת השנה החדשה שאוטוטו בפתח.
כחלק מההתאווררות ואגירת הכוחות, נוהגים הישיבישערים לצאת ולטייל לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל, אך כמו שאין פרצופיהם שווים כך אין דרכיהם שווים. אינו דומה הנזרק בחופי הכינרת לטיילן המנוסה, ואין הדומה המטייל בשטח למִתְּפַנֶן בצימר.
הבה ונכיר מקרוב את עולמם של הישיבישע'רס המטיילים.
הישיבישער הספונטני
הוא ספונטני, זורם, לא מתיימר 'לחרוש' את הארץ. נכון, בתחילת בין הזמנים הוא הציב לעצמו מטרה לטייל בצפון, אבל הוא לא באמת מכיר את הארץ. מבחינתו 'נהר הירדן' זה הרחוב בבית שמש בו הוא אסף לת"ת בפורים, ו'הירקון' זה בכלל רחוב של מסעדות בגבול בני ברק - רמת גן.
אחרי טלפון קצר מחבר ש'יודע' או לחילופין 'קבינט מצומצם' אחרי שחרית בבית כנסת השכונתי, הם מחליטים לצאת לכיוון טבריה ליום-יומיים. מי בטרמפים ומי באוטובוסים עמוסים מבני ברק וירושלים, הם מתחילים להתגלגל לכיוון הכינרת. איפה נהיה ומה נעשה? כרגע לא על הפרק. עכשיו נוסעים.
עם שקית מרשרשת של 'נתיב החסד' הוא רץ לתחנה. שם לב שהחבר השני הגיע עם הילקוט של אחותו, משהו שהיה פעם ורוד פוקסיה. הוא דחף לשקית כמה חטיפים ומגבת קטנה, את הכובע של 'תודעה' הוא לא מצא.
בטבריה הם כבר יסתדרו, גם ככה כל הישיבישע'רס נוהרים לכינרת. לצערם, החוף כבר עמוס והספסלים והשולחנות תפוסים, אבל הם באו ליהנות - וגם ציפית לשמיכה שידעה ימים יפים יותר - משמשת אותם כמחצלת.
בגאוות מנצחים הוא שולף מהתיק המאולתר בוקסה של JBL, הוא כבר יוכיח לכולם מי כאן הישיבישער האמיתי. לא משנה להם השמש הטבריינית הקופחת, ולא הרעש וההמולה בחוף, ואפילו לא להקות היתושים - הם מתענגים על שיר קצבי בבוקסה, וכל השאר בונוס.
הישיבישער המקצוען
בשונה מהישיבישער הקודם, פה כבר מדובר במקצוען. הוא מאובזר, הוא מתוכנן לפרטי פרטים, והוא מכיר את הארץ היטב. אוהו, איך שהוא מכיר את הארץ, ככף ידו. הוא לא מתבלבל בין צומת אל על לבין נחל אל על, ולא בין כפר חיטים לכפר זיתים. כבר שנים שהוא חורש את הארץ - בין הסדָרים כמובן.
בישיבה מכירים אותו כ'שבִילִיסְט' ידוע, כזה שמנשנש קטעים ב'שביל ישראל' בכיף שלו. הוא ירד ועלה את שביל הגולן, ואפילו את המסלול מ'ים לים' הוא כבר עשה בתחילת דרכו.
אחרי שבועות של תכנונים מדוקדקים, מפות של התקדמויות ועצירות יומיות וסגירת לינות אצל 'מלאכי שביל', מיודענו הישיבישער יוצא לדרכו.
הוא חמוש בתיק גב משוכלל מהמילה האחרונה בתחום; התיק שלו נגד מים, נחשי אנקונדה וקרינה רדיו-אקטיבית. למה זה נצרך? הוא עדיין לא החליט. בתוך התיק שלוקר מתקדם, השומר על המים בטמפרטורה מינוס 33, באמצעות מערכת קירור מיוחדת הנטענת מאור הירח(!) באמצעים מתקדמים.
כמובן שההתארגנות לא נגמרת בתיק המשוכלל. הנעליים הגבוהות שלו, מקלות הליכה, אוהל מתקפל ל-32 איש, שלושה אולרים של 'לדרמן' ומפת סימון שבילים מפורטת.
בארשת ניצחון, כולו אומר כבוד כטווס, יוצא הוא מהבית אל האוטובוס, משם יתקדם הוא אל הנ.צ. המדויק שנקבע מראש, תוך שהוא מביט בזלזול בישיבישערס שעולים אל האוטובוס לטבריה, ועולמם נגמר בכינרת. "חבל שהם לא מכירים באמת את הארץ, כמוני", חושב הוא לעצמו בסיפוק, ויוצא צפונה.
הישיבישער העצלן
שלא כמו הישיבישערס הקודמים, למיודענו העצלן לא בוער לצאת לטייל כבר בי' באב. הוא לא רואה צורך להתפלל בר' שימען מיד בנץ הראשון של בין הזמנים, או להיות הראשון בנחל עלום כלשהו אי שם בגולן. בהמשך הוא כבר יצא לטייל - מה הלחץ?
חוץ מזה, הוא פחות בקטע להתנייד בתחבורה ציבורית או להתגלגל בטרמפים. הוא לא רואה טעם להצטופף עם עשרות נוסעים בחום דביק בתוך אוטובוס מקרטע לצפון או לעמוד שעות בשמש הקופחת ו'לתפוס' טרמפים מאלונית.
בשבוע האחרון של בין הזמנים הוא מתעורר, ומגלה כי בעוד חבריו כבר יצאו לטייל ברחבי הארץ - הוא טייל מהמיטה למקרר וחזור. במאמץ של הרגע האחרון הוא מטלפן לכמה חברים, ובהחלטה משותפת הם שוכרים גרוטאה חבוטה שתסחוב אותם למעיינות בצפון, בתקווה שהרכב אכן יצליח לעלות את הגולן.
בכ"ט באב הם סוף סוף יוצאים לטייל, אחרי שהכינרת תיכף מתייבשת מרוב מטיילים. בדרך, באחת מתחנות העצירה בכביש 6, הם פוגשים טור אוטובוסים שחוזרים למרכז עם מאות ישיבשערס מטונפים ומיוזעים אך מרוצים, החוזרים מטיול אי שם.
"טוב שיצאנו היום", הם חושבים לעצמם, "אחרת היינו מגיעים והכל היה עמוס". נהמת אופנוע בכביש קוטעת להם את רצף המחשבות, וסוף סוף הם יוצאים לדרך.
הישיבישער הסנוב
לא ברור אם זה האופי או אולי הגיל, אבל הישיבישער שלנו לא בעניין של נחלים או מעיינות, ולהצטופף בחוף הנפרד בטבריה - זה בכלל לא בא בחשבון. במסלולים מפרכים הוא כופר, לא מבין את הקטע לעלות ולרדת באיזה מסלול צר בשמש הקופחת. גם מעיינות זה דוחה בעיניו - איך אפשר להיכנס לאמבטיה של ירוקת וזוחלים?
לא אלמן ישראל, ומיודענו הישיבישער הולך 'על בטוח': צימר נקי ומטופח בשיפולי הג'רמק - זה בדיוק מה שהם צריכים. עם נוף משגע בחלון, בריזה קרירה בלילה, שחמט חצי שבור וכוס בירה קרה - הם מרגישים על פסגת העולם.
נכון, הצימר לא נראה כמו בתמונות, והבריכה חצי מהגודל שהובטח להם, וגם הג'קוזי בלי זרמים והשולחן סנוקר שבור, אבל מה להם להתלונן? כל עוד אפשר לנוח בטן - גב בשמש ולא לסבול - דיינו.
0 תגובות