לפני כחודשיים נסגר השטיבלאך המרכזי "אור תורה", הממוקם ברחוב ורנר בלב שכונת קריית שמואל, בהחלטת הגבאים. "לא מבינים מדוע זה קרה", זעמו מספר מתפללים ותיקים. כאשר לכתבנו נודע, כי הסיבה המרכזית לסגירה הייתה מחלוקת סביב קיום ברכת כהנים.
במשך עשרות שנים לא התקיימה ברכת כהנים בשטיבלאך המרכזי של העיר טבריה בקריה החרדית, פרט לתפילות מוסף. מכיוון שכך הוא המנהג אצל חלק מעדות אשכנז בערי הגליל. אך כיום, הלכה למעשה, רוב הציבור בטבריה ובפרט בשכונת קריית שמואל, ספרדי.
המתפללים במקום מספרים ל'בבלי': "שנתיים לפני פטירתו של הגאב"ד רבי אברהם דב אוירבך זצ"ל, ששימש גם כרב המקום, והיה מודע לכך שרוב הציבור הפוקד את בית הכנסת הוא ספרדי ולכן הוא התיר לקיים "ברכת כהנים" אך בתנאי שהכהנים עצמם ספרדים ושרוב המניין יהיה ספרדי".
"מנגד", טוענים חלק ממקורביו כי "לא היה ולא נברא. ומעולם לא התיר הגאב"ד לשאת כפיים במקום".
עם זאת, המתפללים מציינים כי ברכת כהנים הראשונה התקיימה בפועל בנוכחותו, ואף תועדה. בתיעוד מאותה "ברכת הכהנים" שנחשף כאן ב''בבלי", לא רואים את הרב בעצמו. אך ניתן לראות מספר רב של כהנים בחלל ההיכל המרכזי, שם היה מקום מושבו של הגאב"ד בזמן התפילה והלימוד. בצירוף לעדות מתפללים ניתן להסיק שהוא נכח במקום ולא מחה בהם על כך.
בעקבות ההיתר השנוי במחלוקת השלטים המורים לאסור נעקרו. אך בתוך ימים ספורים, לפליאתם של ציבור המתפללים ניתלו מחדש. והגבאים הוציאו הודעה נחרצת שהמנהג שלא לשאת כפיים נותר בעינו.
לדברי אחד הגבאים נשיאת כפיים סותרת את הצביון של המקום ועוקרת את היסודות של המקום שבין היתר פעל כמנהג האשכנזים. "אפילו אם נאמר שהתיר, ודאי שלא התכוון שהצביון האשכנזי ייעקר", אמר אחד ממקורבי הגאב"ד בזמן אמת.
כיום 4 שנים לאחר פטירת רבו. משתף התלמיד בכאב, כי "תלמידיו ושומעי לקחו הפסיקו לפקוד את בית הכנסת, ורק "הגרעין הקשה" נותר. מספר המתפללים הקבועים במניין האשכנזי הקבוע בימי החול לא תמיד עולה למניין. אם תתקיים שם ברכת כהנים, המקום ייחשב לספרדי ויאבד את הייחודיות שלו", טען.
אך למרות ההתנגדות העזה כמעט בכל מניין התקיימה ברכת כהנים בפועל. "הרב זצ"ל הורה את ההיתר בפני עשרות אנשים ואני ביניהם. זה עבר מפה לאוזן כאש בשדה קוצים ולכן לא יעזרו מודעות גם לא כאלו עם בלאנק", אומר אחד המתפללים, שאף הוא לטענתו מתלמידי הגאב"ד.
בשנה האחרונה המצב התלקח, והמתיחות כך מספרים המתפללים - "הפכה לאלימה בין היתר חטיפת טלית מכהן בן 90, תוך דחיפתו שבנס לא נגמרה באסון, ניקוב צמיגי רכבים והשחתת רכוש".
במהלך השנה האחרונה ניסו הגבאים להשליט סדר במספר דרכים, אחת מהן, פרסום תקנון ברור מה מותר ומה אסור: מלבד האיסור על נשיאת כפיים שהיה עוד בחיי הגאב"ד, נוספו דרישות נוספות שליחי ציבור והעולים לתיבה נדרשו לעמוד סמוך להיכל ולא בתיבה האמצעית (כמנהג הספרדים), אמירת קדיש בנוסח אשכנז בלבד ועוד. כשהמאבק הסלים ובמקביל וכהנים המשיכו לקיים "ברכת כהנים" - הוחלט לסגור את המקום לחלוטין.
ל'בבלי' נודע, כי בימים אלו מתקיימות במקום שלוש תפילות בלבד בחלל ההיכל הגדול: שחרית, מנחה וערבית, ובמתכונת של בית כנסת רגיל, והמבנה ננעל לאחר מכן. יוצא לא פעם, שבני המניין הקבוע והיחיד שנותר במקום שהיה הומה אדם לעיתים ממתינים זמן רב למישהו שישלים לעשרה. כאשר יתר חדרי התפילה הוסבו לכיתות לימוד עבור תלמוד תורה "דרכי שמואל", שמשכנו הקודם היה במרחק כמה רחובות. השכירות שם הייתה לא זולה, ומספר התלמידים נמוך. למרות שזה לא תוכנן מראש נוצר פתרון 'מושלם' עבורם.
לצד מנייני תפילה אקראיים, בחגים ובשבתות התקיים מניין ספרדי קבוע, בראשות הגאון הרב עובדיה צדקה. המניין נוסד לפני כ-20 שנה באישורו ובעידודו של מורו ורבו הגרא"ד אוירבך זצ"ל, למרות ההקפדה והשמירה על כל כללי המקום גם לאחר פטירת הרב בני המניין הספרדי חשבו שסגירת חדרי התפילה לא נוגעת אליהם, אך מהר מאוד נוכחו לדעת שה"גזירה" לא תפסח מעליהם, ובאמת פונו גם הם ונותרו ללא כל חלופה. "זה שטח שלהם, בטאבו, של עמותת "אור תורה" שנוסדה ע"י הרב ורנר", אמר אחד המתפללים שצידד בעמדת הגבאים. "גם אם הרב התיר, כרגע הוא לא כאן, והם מחליטים".
לפני שבוע, החליטו קבוצת מתפללים קבועים להקים מתחם תפילה חלופי בכוחות עצמם. שלושה אוהלים ממוזגים הוקמו על שטח כורכר ועפר מאחורי בניין העירייה, וסמוך לשטיבלאך המרכזי ברחוב ורנר.
סגן רה"ע יוסף חמד, חברי המועצה שמעון כהן ודוד חזיזה שוחחו עם ראש העיר יוסי נבעה, וקיבלו את האישור. חברי המועצה סייעו בעצמם במאמצי ההקמה באופן מעשי: הכשרת הקרקע, עקירת סלעים, בניית האוהלים ופריסת שטיחים.
ממידע שהגיע ל'בבלי', עולה כי מנהלי השטיבלאך ניסו לפייס את המתפללים שיזמו את הקמת מתחם האוהלים, והציעו לתרום קרוואן נייד לצד האוהלים ברחבת העירייה. למרות ההצעה יקרת הערך, הם סירבו בתוקף.
"חודשים התפללנו על המדרכות, גררנו ספרי תורה וארון לבניינים סמוכים, היינו ספוגים בזיעה. עשרות אנשים בזמן שהם בקושי מניין יושבים במזגן, חדרי התפילה עמדו שוממים כי כך הם החליטו. והכי כואב שבתדירות מאוד גבוהה אחד הגבאים היה יוצא, מביט לצדדים בוחן את השטח, דקה שתיים ואז נכנס ונועל בחזרה. בכנות היה נדמה שהסבל שלנו גרם לו הנאה", אמר בכאב אחד מיוזמי הקמת שטיבלאך האוהלים.
מתפלל אחר טען "הרצחת וגם ירשת? אמנם הציבור לא כזה תמים אבל אנחנו לא מעוניינים שיעשו עלינו סיבוב יח"צ. אתם סגרתם, תספגו את הביקורת השלילית ותתמודדו איתה", אמר והוסיף, "בהתחלה חשבתי שמדובר רק בברכת כהנים, אבל התקנון על נוסח הקדיש, מיקום החזן, וביטול המניין של הרב צדקה שרוב אנשיו היו נאמנים למקום ולהנהלה לצערי הרב הובילו אותי למסקנה אחת גזענות ושנאת ספרדים" טען.
כעת אומרים האחראים בשטיבלאך החדש "ברכת כהנים" המקום שלנו פתוח לכל יהודי, אשכנזים, ספרדים, חסידים ועמך ישראל. בכל שעה ביממה.
כאמור רגע לפני בין הזמנים והחגים, הוקמו בתוך ימים ספורים שלושה אוהלים רחבי ידיים. כל אחד מהם מכיל כ-60 מתפללים.
באופן סימבולי אך לא מקרי, שמו של השטיבלך החדש נקרא "ברכת כהנים", שמואל קוק, בנו של המקובל רבי דב קוק תרם בהוראת אביו את רוב ההוצאות שהיו כרוכות בכך, האוהלים עצמם, סידורים, חומשים, מזגנים, מצננים, שולחנות כיסאות ועוד...
ל'בבלי' נודע, כי ללא קשר לתרומה, שכן לרוב הטבריינים יש קשר עמוק עם המקובל. המייסדים הודיעו מראש שהעיסוק במצווה וכל ההקמה מוקדש לרפואתו של הגר"ד קוק, שהוא כהן בעצמו, ומרבה לדבר על עצם גודל המצווה, והחשיבות להתפלל דווקא במקום שיש בו ברכת כהנים.
אחד המתפללים מסכם ואומר: "ערב תשעה באב ותחילת בין הזמנים, והגעתם של אלפי נופשים לעיר נשמעת אנחת רווחה בקרב הציבור, על כך שניתן מענה ופתרון לאלפי מתפללים, אך לצד זאת הם לא שוכחים שבמוקדם או במאוחר יידרשו על ידי עיריית טבריה, לפנות השטח וכבר מעכשיו נבדקות האפשרויות לפתרון קבע, שלא נראה באופק".
0 תגובות