מפת הכוחות הפנימית ברצועת עזה טולטלה בעקבות מותו של יאסר אבו שבאב, מייסד ומנהיג מיליציית "הכוחות העממיים" הנתמכת על ידי ישראל. אבו שבאב, שהיה מנהיג המיליציה המרכזית בדרום הרצועה, נהרג ב-4 בדצמבר 2025, על רקע עימותים פנימיים שאירעו ברפיח.
גורמי ביטחון ישראלים עדכנו כי אבו שבאב מת במהלך קטטה עם פעילים אחרים בארגונו, ככל הנראה בשל מחלוקות סביב שיתוף הפעולה עם ישראל. הוא הועבר לטיפול רפואי על ידי כוחות הביטחון הישראליים אך מת בדרך לבית החולים סורוקה בבאר שבע.
בכלי תקשורת בינלאומיים תיארו את מותו כ"מכה כואבת" לניסיון של ישראל להישען על מתווכים מקומיים בעזה.
תוך ימים ספורים נכנס לתפקיד המנהיג השני של המיליציה רסאן אל-דהייני, שהיה סגנו ויד ימינו של אבו שבאב.
רסאן אל-דהייני, אשר שימש קודם לכן כמפקד השירות ללוחמה בטרור של המיליציה, נפצע אף הוא קל בעימותים הפנימיים שהובילו למותו של אבו שבאב. הוא אושפז לזמן קצר במרכז הרפואי ברזילי באשקלון.
אל-דהייני (39), המשתייך לשבט הבדואי טראבין, הוא כקצין לשעבר בכוחות הביטחון הפלסטיניים. לפי כלי תקשורת פרו-חמאסיים, נטען כי הוא היה בעברו לוחם בארגון הסלפי-ג'יהאדיסטי "צבא האסלאם", ואף ריצה עונשי מאסר בגין עבירות פליליות שונות.
חמאס מדרג את אל-דהיני ברשימת המבוקשים המסוכנים ביותר עבורה. ואף ניסה לחסל אותו פעמיים. כאשר באחד מניסיונות ההתנקשות, לאחר ששהה בבית ממולכד שהתפוצץ במזרח העיר רפיח, באותה תקרית חמאס הצליח להרוג את אחיו.
הופעתו הפומבית הראשונה לאחר האירועים הייתה בהלווייתו של אבו שבאב, שם הוא תועד כשהוא מוקף בשומרים חמושים כבדים ברחובות רפיח – צעד שנועד לאותת על ביסוס מעמדו וחזרתו להנהגה.
המסר המרכזי של אל-דהייני מאז כניסתו לתפקיד הוא הכרזת מלחמה גלויה בחמאס. בריאיון שהעניק לערוץ 12, הוא מסר איומים מפורשים נגד הארגון, והצהיר כי אם צה"ל ייסוג מהרצועה, קבוצתו "תילחם בחמאס עד לחיסולו המוחלט".
אל-דהייני הבטיח לדבוק בתוכניתו של אבו שבאב "עם יותר נחישות", והסלים את הרטוריקה שלו כשאמר: "נמשיך להילחם בכל כוחנו עד שיחוסל אחרון הטרוריסטים, צעיר ומבוגר". הוא אף ביטל את חמאס כאיום רציני על קבוצתו, בציינו כי יריביו "חלשים מכדי לערער את המורל של מישהו במגזר".
0 תגובות