כבוד הנשיא הרצוג, אדוני הנשיא, המצב הנוכחי של עולם התורה ומדינת ישראל הוא מסוכן.
וכבר זקנך, הגאון הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, הרב הראשי הראשון לישראל, נתן בכתביו ביטוי נוקב לכך שנשמת האומה תלויה בתורתה ובלומדיה. במאמרו "קריאה למשפט התורה בישראל" כתב כי השואה האיומה, "שהשמידה את רוב בניין האומה על רוב גאוניה, רבניה, צדיקיה, חכמיה וסופריה", גרמה "תזוזה עזה ליסודות האמונה... בלב המוני בית ישראל", ומתוך כך הגיע להכרה מוצקת: "המאמצים להצלחת מאבקנו ההירואי בארץ ישראל הנם דבר שנשמת האומה תלויה בו... שאין לו רק מלחמת הצלה גופנית; אלא יותר מזה, מלחמה להצלחת נשמת האומה".
מי כמוך, אפוא, מבין כי התורה היא נשמת אומתנו, וכי לומדיה הם נכס לאומי שיש להגן עליו בכל מאודנו - ודווקא היום, כשהנכס הזה תחת איום.
בשבועות האחרונים כל מדינת ישראל עסוקה בנושא אחד כאוב ומדמם: גזירת גיוס בני הישיבות והרדיפה חסרת התקדים של לומדי התורה בארץ הקודש. המצב ברחובות הפך לנורא; הגענו למציאות מטורפת שבה כל בחור ישיבה חרד ומבועת מעצם המחשבה לצאת לרחובה של עיר, שמא ייעצר ויילקח אל מאחורי סורג ובריח. לעצור בחור ישיבה בשל ה"עוון" המדומה שהוא יושב והוגה בתורה הקדושה? זוהי עוולה שאין הדעת מסוגלת לסבול.
בקצב הזה, עוד כמה ימים יגיעו פלוגות אל היכלי הישיבות ויעצרו לומדי תורה - תמונה השייכת לפרקים האפלים בהיסטוריה של עמנו, לא למדינת היהודים. ומי יישא בקטרוג הגדול שייפתח אז על המדינה, הזקוקה ממילא לחסדי שמים מרובים?
כשאני מביט סביב על המפה הפוליטית הנוכחית, אני אומר בלב מלא שאין לי שום ציפייה מאף אחד מן הפוליטיקאים שיוכל להבין את גודל השעה או לפתור את המשבר הזה. ואין כוונתי, חלילה, לנציגי הציבור החרדי - הם נאמנים לדרכם וכפופים להוראת גדולי ישראל; דבריי מכוונים אל אלה שאמורים היו, מתוקף תפקידם הממלכתי, לראות את התמונה כולה.
מאיתמר בן גביר, למשל, כבר אין לנו ציפיות. הוא הראה לכולם שהוא יודע להיות "גיבור ואמיץ" כשמדובר בעלייה מתוקשרת להר הבית, אך ברגע האמת שוב הפקיר את בחורי הישיבות לגורלם. ואי אפשר לסמוך גם על שותפיו; הם עסוקים מדי בענייניהם האישיים והמשפטיים מכדי להבין את המשמעות העמוקה של ערך התורה.
והנה, דווקא מתוך האפילה הזו, נזכרתי השבוע באמרה הידועה ש"אין חכם כבעל הניסיון". כדי להבין איך יוצאים מן הסבך, צריך לחזור כמעט שלושים שנה אחורה, לימי הבחירות הסוערות של שנת 1999. גם אז ביטל בג"ץ את הסדר "תורתו אומנותו", ההסתה נגד הציבור החרדי הייתה נוראית, ועם עליית ממשלת ברק הבינו הכול שיש כאן פצצה מתקתקת שחייבים לפתור.
באותם ימים כיהן כמזכיר הממשלה עורך דין צעיר, מבריק ומוכשר בשם יצחק "בוז'י" הרצוג. אני זוכר היטב את הטלפון הראשון שקיבלתי ממנו; פעלתי אז על תקן איש אמונו של מרן פוסק הדור הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל. הרצוג ביקש להיפגש מיד, נפגשנו - ומכאן ואילך, השאר היסטוריה.
ברגישות, בחוכמה ובכישרון יוצא דופן השכיל עורך הדין הצעיר לקנות את אמונם המלא של גדולי ורועי ישראל - מרן הגר"ע יוסף, מרן הגרי"ש אלישיב ומרן הגראי"ל שטיינמן זכר צדיקים לברכה. מתוך אותו אמון הוקמה "ועדת טל". בלי להיכנס כעת לוויכוח ההיסטורי אם תמכנו בה אם לאו - השורה התחתונה ברורה: בזכותה נפתרה אז בעיית גיוס בני הישיבות, והוסר האיום מעל עולם התורה.
ולמה אני מזכיר את נשכחות העבר דווקא כעת? התשובה פשוטה. רק אדם כמוך - שינק מבית סבו הגדול, מרן הרב הרצוג זצ"ל (ואתה עצמך קרוי על שמו), את ההבנה העמוקה של מהו לימוד תורה ומהו חיבור אמיתי לערכי הנצח של העם היהודי - היה מסוגל אז להבין ולהעריך את חשיבות הנושא.
אתה זיהית את הסכנה הקיומית, והקדשת את כל זמנך, חוכמתך וניסיונך כדי למצוא את הנוסחה שתוציא מן הסבך. גדולי ישראל אהבו והעריכו אותך, כי ראו מולם אדם שמכבד באמת את כבוד התורה.
היום, כשאנו חווים רדיפה קשה ואלימה המסוכנת פי אלף לקיומנו בארץ הקודש מכל משבר אחר, הכתובת ברורה. כבוד הנשיא יצחק הרצוג הוא היחיד שיכול וצריך לעצור את הטירוף הזה.
רק לא מזמן, כשהמדינה רעשה סביב הרפורמה המשפטית והשבר איים לקרוע אותנו מבפנים, זיהית את הסכנה, התערבת ללא מורא וביקשת להקים מנגנון הידברות בין הצדדים. ואך לאחרונה לא היססת להשמיע את קולך ולהתערב, משהבנת שנושאים מסוימים עלולים להמיט אסון על המערכת כולה.
אם כן, אדוני הנשיא, המצב הנוכחי של עולם התורה מסוכן ועמוק הרבה יותר. דווקא אתה, שהוכחת כבר כעורך דין צעיר שאתה מסוגל לרדת לשורש העניין ולמצוא את הפתרון היצירתי; דווקא אתה, שמחזיק בקשרים הדוקים וחמים עם מנהיגי הציבור החרדי מתוך כבוד הדדי - ובוודאי עם מנהיגי הציבור הכללי והמשפטי - אתה הכתובת.
זהו הזמן שלך להיכנס לעובי הקורה, לנצל את סמכותך הרמה ואת הסיעתא דשמיא שמלווה אותך, ולמצוא את הנוסחה שתעצור את הרדיפה ואת הטירוף ברחובות. אדוני הנשיא, הוכחת כבר שכשרוצים - אפשר.
מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות? אני מאמין שכן. השעה קוראת לך בשמך, ועולם התורה כולו נושא אליך את עיניו - כי אתה האיש. קום, עשה מעשה - כי הגיע זמנך, אדוני הנשיא!
כותב השורות הוא סגן ראש עיריית ירושלים וחבר מועצת העיר מטעם ש"ס.
0 תגובות