עם תום ימי האבל של בין המצרים, ולפני תחילת שנת הלימודים החדשה וימי הרחמים והסליחות, נהגו עם ישראל לצאת ולנפוש ברחבי הארץ. המחמירים יקפידו אף לנוח בנאות דשא ברחבי העולם, אך רוב הציבור ינועו וינודו ברחבי הארץ, מי בנחלים ואתרי המים ומי בדירות נופש בערים וביישובים.
מטבע הדברים, וברקע האקלים הציבורי והפוליטי בישראל, טבעי היה שנתייחס לחיכוכים בין הציבורים השונים, כאשר הציבור החרדי יוצא מביתו ומחממותיו אל הארץ הגדולה ופוגש באופן בלתי אמצעי את המגזר הכללי - מה שמעלה את רף הסיכויים לפיצוץ חזיתי.
אך הפעם, ובעקבות פניות רבות שהתקבלו במערכת, החלטנו דווקא להציף את קולם של התושבים החרדים ב"ערי הנופש החרדיות" שבימי בין הזמנים "נכבשים" ברבבות נופשים, מה שלעיתים גורר השלכות לא נעימות עבור תושבי העיר.
בכדי שלא יהיה כהטפת מוסר חלילה עבור הציבור, במה שעלול להתפרש כביקורת חריפה מדי, ננקוט ב"עשה טוב" ולא ב"סור מרע", על פי בקשות התושבים שהתקבלו במערכת 'בבלי'.
"תנו לנו להרגיש בבית"
הנקודה המרכזית שעולה בשיחות עם תושבים הגרים בערים שנשטפות בנופשים בימי בין הזמנים, היא תחושת אובדן הבית. המקום הטבעי של התושבים הופך למרחב ציבורי - תפיסת חניות, מילוי אוטובוסים ועוד. התושבים הטבעיים של המקום הופכים לשקופים, כאילו אין להם זכויות במרחב שלהם.
"כשאתם מגיעים לנפוש בריכוזים חרדיים בצפון או בדרום, אכן נוח לנוח באזור 'משלנו' עם בתי כנסת ועוד", מסביר אחד התושבים, "אבל אל תשכחו את תושבי המקום. השתדלו כמה שפחות לגרום להם אי נוחות וחוסר מקום - לא לתפוס חניות פרטיות, או למלאות אוטובוסים כשהתושבים הטבעיים נשארים בתחנה".
הבקשה פשוטה: תהנו מהנופש, אך זכרו שיש כאן אנשים שחיים במקום כל השנה, ושעבורם זה הבית.
רעש ולכלוך - התופעות הכואבות
באופן טבעי, כשמגיעים למקום בלתי מוכר, אנשים נוטים לעשות ככל העולה על רוחם, מתוך מחשבה עקומה ש"אף אחד לא מכיר אותם". אך השכנים באזור סובלים מכך, וחובה על כל המתארחים להתחשב בהם.
זה יכול להיות רעש חריג של השמעת מוזיקה בווליום גבוה וחגיגה אל תוך הלילה - על חשבון השכנים, צפירות, או דיבורים בקול רם ברחוב בשעת לילה מאוחרת. מה שגורם לעוגמת נפש וצער לתושבים.
זה יכול להיות גם לכלוך חריג שנותר בגינות ובפארקים המקומיים. משום מה יש שחושבים שמתאים לעשות מהגינה השכונתית את מקום הארוחה לכל המשפחה - וכל הלכלוך נותר במקום. אחד התושבים מספר בזעזוע על חיתולים מלאים שנשארים על ספסלי הגינה.
"תכבדו אותנו"
נקודה נוספת שעולה היא בקשת התושבים המקומיים לכבוד מצד האורחים. כך למשל, אחת התושבות מספרת שכואב לה כשהיא נתקלת בנערים או בחורי ישיבות המסתובבים בסופר המקומי או ברחוב כשהם בבגדי ים וכדומה, מתוך התחושה שהאזור כולו הפך למקום הנופש שלהם - מבלי לכבד את תושבי המקום.
הגה"צ רבי אלעזר שטרן, אב"ד מירון, פרסם לאחרונה קריאה דומה בנוגע לקדושת ציון הרשב"י, כשהוא מזהיר מפני כניסה למקום קדוש בלבוש לא הולם. אותו עיקרון חל גם על ערי הנופש החרדיות - יש לשמור על הכבוד והצניעות גם בימי המנוחה.
הכלל המנחה
לסיכום, אחד התושבים מנסח את הכלל המנחה מבחינתו עבור האורחים שעומדים לשטוף את מקום מגוריו: "מה שאתה לא עושה בבית - בבני ברק או בירושלים או במודיעין עילית - אל תעשה פה".
כמו שבבית לא עושים רעש חריג, לא מסתובבים במכנסיים קצרים ברחוב, לא משאירים לכלוך בגינות הציבוריות ולא תופסים חניות של שכנים - גם במקום הנופש אל תעשו זאת. זה פשוט, זה בסיסי, וזה יעזור לכולנו ליהנות מימי בין הזמנים בשלום ובשלווה.
כפי שמסביר אחד התושבים: "אנחנו לא מבקשים שלא תבואו, אנחנו רק מבקשים שתזכרו שגם אנחנו כאן. תהנו בנופש - אבל תנו לנו להרגיש בבית".
0 תגובות