ניקולאס מאדורו, מי שהיה הדיקטטור הכל-יכול של ונצואלה, מוצא את עצמו כעת במציאות חדשה ומפתיעה בתא מעצר פדרלי בברוקלין, ניו יורק, שם הוא ממתין למשפטו באשמות של טרור-פלילי.
בעודו כלוא במרכז המעצר המטרופוליטני (MDC), מאדורו הפך ליעד של סוג חדש ומתוחכם של מחאה: קמפיין מכתבים לעגני ומלא ב"ממים" מצד בני ארצו שברחו לארצות הברית.
היוזמה, שהחלה על ידי צעירה ונצואלנית-אמריקאית, צברה תאוצה לאחר שגילתה כי מאדורו מוחזק באותו מתקן כליאה בו שוהה לואיג'י מנג'יונה, הנאשם ברצח מנכ"ל יונייטד-הלת'קר. היא החליטה לנצל את העובדה שאסירים בארה"ב רשאים לקבל דואר כדי לאפשר לוונצואלים ברחבי העולם להביע את דעתם על הנשיא לשעבר, ואגדה עשרות הודעות אנונימיות למכתבים שנשלחו ישירות לתאו.
המכתבים שנשלחו למאדורו משלבים בין הומור מושחז לכאב עמוק, כאשר הדף הראשון באחד המכתבים הוויראליים הציג מם של חתול צוחק עם הכיתוב "הוונצואלנים מאחלים לך שנה טובה". לצד בדיחות עוקצניות ששאלו "אחי, קר בארה"ב?", נשלחו גם וידויים אישיים קורעי לב של פליטים שתיארו כיצד משטרו של מאדורו הרס את חייהם והפריד בינם לבין משפחותיהם למעלה מעשור.
המחאה לא נעצרה רק במכתבים; שיר סאטירי בשם איפה הקומוניסטים? התפרסם במהרה, כשהוא לועג לבני בריתו של מאדורו ברוסיה ובסין על כך שלא נחלצו לעזרתו בזמן שהוא כלוא בברוקלין.
עבור פליטים רבים, הקמפיין הוא סגירת מעגל אישית ודרך להבטיח שקולם יישמע. למרות שסגל הכלא סורק את הדואר הנכנס, שליחת מכתבים היא חוקית לחלוטין כל עוד אינם כוללים איומים, מה שמאפשר למסרים להגיע ליעדם.
בזמן שפעילים מהשמאל הקיצוני בארה"ב מפגינים לעיתים לטובתו, הקהילה הוונצואלית בתפוצות חוגגת את המפנה הדרמטי בעלילה שהוביל למעצרם של מאדורו ואשתו על ידי כוחות אמריקאים בקראקס ב-3 בינואר. כעת, כשהוא ממתין לדיון הבא שלו במרץ, מאדורו נאלץ להתמודד לא רק עם מערכת המשפט האמריקאית, אלא גם עם הזיכרון הקולקטיבי והלעג של העם שפעם שלט בו.
0 תגובות