הדיווח על כך שחברי המשלחת האמריקאית לסין הונחו להשאיר את המחשבים והסמארטפונים האישיים בבית, ולהצטייד במכשירי "Burner" (טלפונים חד-פעמיים) מטעם השירות החשאי, אינו רק סיפור על אבטחת מידע.
מדובר בסימפטום של קריסת האמון המוחלטת בעידן הגלובליזציה הדיגיטלית, ובעיקר, במסר אמריקאי חד, מושחז ומזלזל המופנה ישירות כלפי המארח הסיני.
כאשר בכירי ממשל מסתובבים במעצמה השנייה בגודלה בעולם עם מכשירים "טיפשים" וגישה מוגבלת לרשת, הם מצהירים הצהרה פוליטית וגאופוליטית שמהדהדת הרבה מעבר לחומת האש הסינית: "תפרצו למה שאתם רוצים ותיהנו מהטלפון שלי ".
המהלך הזה מסמן את סוף האשליה שהטכנולוגיה היא גשר נייטרלי בין תרבויות. עבור האמריקאים, כל שבב סיני הוא פתח פוטנציאלי לסוס טרויאני, ועבור הסינים, כל מכשיר מערבי הוא כלי לאיסוף מודיעין של ה-CIA.
השימוש בטלפונים חד-פעמיים הוא ביטוי פיזי למושג ה"ניתוק". אם פעם הכלכלה חיברה בינינו, היום התשתית הדיגיטלית מפרידה בינינו. המשלחת האמריקאית לא רק מגנה על נתונים, היא מבצעת "הסגר דיגיטלי" מרצון כדי למנוע הדבקה של המערכות בוושינגטון.
מעבר להגנה הטכנית, יש כאן לוחמה פסיכולוגית מבריקה. המעצמה הראשונה בעולם אומרת לסינים בפנים: "אנחנו יודעים בדיוק מי אתם". ארה"ב מפסיקה לשחק את משחק הנימוסים הדיפלומטיים ומבהירה שהיא מודעת לחלוטין לאובססיית הפריצה והריגול של בייג'ינג בכל חזית אפשרית.
המסר של השליחים האמריקאים בסין הוא פשוט וישיר: "תעשו מה שאתם רוצים עם הטלפון שיש לי בכיס הוא ריק, הוא חד-פעמי, והוא כל מה שתקבלו מאיתנו". זוהי סטירת לחי דיפלומטית שמנטרלת את נשק הריגול הסיני עוד לפני שהמשלחת נחתה, והופכת את ניסיונות הפריצה של המארחים למיותרים ומביכים.
יש כאן אלמנט של "לוחמת מראות": בייג'ינג רואה בצעד הזה עלבון ישיר, הבעת אי-אמון פומבית במארח.
מצד שני, בוושינגטון מבינים שהסינים הם אמני ה"דיג" הדיגיטלי והחדירה השקטה. העובדה שהשירות החשאי מעורב ישירות בחלוקת הציוד הופכת את הביקור הדיפלומטי למבצע צבאי לכל דבר.
זהו מצב אבסורדי שבו השליחים המנסים לדבר על שלום או סחר, מתנהגים כאילו הם נכנסים לשטח אויב פעיל, ומבהירים למארחים שהם נחשפו.
המתח בין ארה"ב לסין מתנקז לנקודה אחת: השליטה במידע. הזווית האמריקאית היא הגנה על קניין רוחני וסודות מדינה מפני ריגול תעשייתי וממשלתי, תוך הפגנת כוח מוסרית.
ומן הזווית הסינית, שליטה מוחלטת בזרימת המידע בתוך גבולותיה (הריבונות האינטרנטית) וניסיון מתמיד לשאוב מידע מבחוץ.
ההחלטה להשאיר את המחשבים בבית מוכיחה שבוושינגטון כבר לא מאמינים שניתן לאבטח מכשיר קיים בסביבה סינית. זוהי הודאה בנחיתות טכנולוגית הגנתית או, לחלופין, בהערכה קיצונית ליכולות ההתקפה של היריב.
מנקודת מבט מקצועית של אבטחת מידע, הצעד הזה הוא "Standard Operating Procedure" (נוהל הפעלה סטנדרטי) שהפך לדרמה פוליטית. הבעיה היא לא רק הטלפון, אלא "העקבות הדיגיטליים" שחברי המשלחת משאירים. מכשיר חד-פעמי שנזרק לפח בתום הביקור מוחק את ההיסטוריה, את הקשרים ואת הרגלי הגלישה שיכולים לשמש לבניית פרופיל פסיכולוגי על מקבלי ההחלטות.
האירוניה היא שבשיא עידן הבינה המלאכותית וה-5G, הדיפלומטים הבכירים ביותר חוזרים לשיטות של המלחמה הקרה: מכשירים מוגבלים, ניתוק מהרשת וחשדנות מכל פנס רחוב.
אם ארה"ב לא סומכת על המכשירים שלה בסין, היא בעצם אומרת שאין יותר מרחב בטוח בעולם המקושר. זהו מסר של התכנסות, שבו כל מדינה הופכת לאי דיגיטלי מבוצר. הכתבה ב"פוקס ניוז" מתארת את קווי השבר של המאה ה-21: מי ששולט ברשת, שולט במציאות, ומי שרוצה לשמור על הריבונות שלו, חייב לפעמים פשוט להתנתק ולהראות לצד השני שהוא רואה אותו מבעד לעדשה
0 תגובות