מדענים מאוניברסיטת צפון קרוליינה בצ’אפל היל חשפו כיצד צבי ים צעירים מצליחים לנווט אלפי קילומטרים באוקיינוס הפתוח - באמצעות תחושת “מישוש” מגנטית שמבוססת על גבישי מגנטיט זעירים בגופם.
במחקר חדש הצליחו החוקרים לאמן שמונה צבי ים צעירים לזהות שדות מגנטיים המדמים מיקומים שונים ברחבי האוקיינוס. הצבים למדו לקשר בין אותות מגנטיים מסוימים לבין קבלת מזון, וכאשר נחשפו לשדות המוכרים - הם ביצעו “ריקוד ציפייה” ייחודי: הרמת ראש, פתיחת פה ותנועות סנפירים מתמשכות.
“הם נלהבים במיוחד כשהם מצפים לאוכל, והריקוד הזה אפשר לנו לפענח את הדרך בה הם חווים את הכוחות המגנטיים,” סיפרה אחת החוקרות בצוות.
כדי לבדוק את מקור תחושת הכיוון, חשפו החוקרים את הצבים לדחף מגנטי חזק שתוכנן לשבש זמנית את חיישני המגנטיט שבגופם - מבלי להשפיע על מנגנוני חישה תלויי־אור. כשנחשפו הצבים שוב לשדות שאותם הכירו קודם, מספרם של הרוקדים ירד באופן חד, מה שהצביע על תלות ב"חיישנים מגנטיים" פיזיים ולא בראייה בלבד.
שני חושים מגנטיים שעובדים יחד
הממצאים חושפים שלצבי הים החומים קיימות שתי מערכות חישה מגנטיות נפרדות אך משלימות. מערכת אחת, מבוססת מגנטיט, מספקת להם “מפה מגנטית” שמאפשרת לזהות מיקומים גאוגרפיים מדויקים ולהבין היכן הם נמצאים ביחס למסלול הנדידה. המערכת השנייה, הפועלת רק בנוכחות אור, משמשת כמצפן מגנטי ומאפשרת להם לשמור על כיוון תנועה קבוע לאורך המסע.
השילוב בין שתי המערכות מעניק לצבים הצעירים - שיוצאים לבדם למסעות טרנס־אוקייניים הנמשכים שנים - יכולת נדירה: לדעת היכן הם נמצאים וגם כיצד להמשיך לשחות בכיוון הנכון.
השלכות על שמירת טבע
הבנת המנגנון המורכב הזה עשויה להשפיע על פעולות שמירת טבע ברחבי העולם. פיתוח חופים, קווי חשמל תת־ימיים ומקורות של “זיהום מגנטי” עלולים לשבש את החיישנים הרגישים של הצבים ולהקשות על מסעות הנדידה שלהם.
לפי החוקרים, העמקת הידע על האופן שבו צבי הים חווים את העולם המגנטי שסביבם תוכל לסייע לגבש מדיניות סביבתית מושכלת יותר - ולהבטיח ש"למסעם המופלא יישמר כיוון בטוח גם בעתיד".
0 תגובות