מסרים חדשים ומדאיגים יוצאים בימים האחרונים מצמרת הליכוד, ובמפלגות החרדיות עוקבים בדריכות. לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו הציב במוצאי שבת האחרון את המילים "ממשלה לאומית רחבה" במרכז השולחן וקרא "די לחרמות", הבוקר (שני) התברר כי המהלך תופס תאוצה ומסומן כקו רשמי של המפלגה.
שר החינוך וחבר הקבינט יואב קיש (הליכוד) התראיין הבוקר לתוכנית האקטואליה ברדיו 'גלי צה"ל', וסיפק אמירה דרמטית שאינה שוללת על הסף אפשרות של ישיבה משותפת בממשלה רחבה לצד יו"ר מפלגת 'ישר', הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. בפתח דבריו הדגיש השר קיש: "אנחנו נרכיב את הממשלה הבאה, ובנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה".
עם זאת, כאשר נשאל על האפשרויות הפוליטיות שיעמדו בפני הגושים השונים, הציג קיש תרחיש פוליטי מורכב. "אם גדי איזנקוט יבוא ויאמר לבנימין נתניהו: 'או שאתה בא איתי, או שאני נאלץ להקים קואליציה ולהישען על קולות הערבים', אני חושב שבמצב כזה יש בהחלט לגיטימציה למהלך", הסביר שר החינוך את הקו שלו לגבי גבולות הגזרה של השותפויות העתידיות.
למרות פתח המילוט שהציג, מיהר השר קיש לצנן את הציפיות לגבי היתכנות המהלך. "בכל מקום ובכל הופעה תקשורתית, הם במחנה איזנקוט חוזרים ואומרים שהם לא יעשו את זה", ציין קיש, תוך שהוא מדגיש כי בשלב זה מדובר בתרחיש תיאורטי בלבד.
נתניהו מכין את הנרטיב ליום שאחרי
מאחורי הקלעים הפוליטיים, ברור לכל כי האמירה של השר קיש הבוקר לא נולדה בחלל ריק. היא מהווה המשך ישיר והדהוד של המסר שנתניהו עצמו הוציא גם בהודעה מיוחדת למחרת מסיבת העיתונאים, בה חזר שוב על השאיפה לממשלת אחדות רחבה לאחר הבחירות.
מתחת למילים המכובסות של "די לחרמות", מסתתר מהלך פוליטי עמוק וקר. נתניהו אינו מוותר בשלב זה על הגוש, אלא מכין לעצמו נרטיב ציבורי מבעוד מועד למצב שבו "הגוש הטבעי" כבר לא יספיק כדי להגיע ל-61 מנדטים. אם לא יהיה רוב של 61 לגוש הימין-חרדים, הקרב הפוליטי יעבור מהשאלה מי מחזיק גוש יציב לשאלה מי קיבל מהציבור מנדט אישי להוביל.
כדי לעשות זאת, נתניהו זקוק ללגיטימציה ציבורית לפנות למפלגות הגדולות משמאל. הוא מנסה לבנות מראש את התשתית הציבורית שתאפשר לו לטעון כי "הציבור רוצה ממשלת אחדות", וכי "אין ברירה אלא לשבת עם איזנקוט". זהו מהלך מתוחכם של הכנת דעת הקהל לתרחיש שבו הוא יעזוב את המפלגות החרדיות מחוץ לקואליציה.
המשמעות לציבור החרדי: נתניהו עלול "לזרוק את החרדים"
עבור יהדות התורה וש"ס, האמירות המתואמות הללו מבית הליכוד צריכות להדליק נורת אזהרה בוהקת במיוחד. הניסיון ההיסטורי מלמד כי ברגעי אמת פוליטיים, האינטרס ההישרדותי של נתניהו קודם לכל ברית פוליטית, ארוכת שנים ככל שתהיה.
נתניהו רומז בשלב מוקדם זה כי הוא לא בהכרח מחויב לישיבה משותפת עם המפלגות החרדיות בממשלה הבאה. אם ייווצרו התנאים הפוליטיים – הוא יעדיף ממשלה עם מפלגות גדולות אחרות על פני נאמנות לגוש. ההיסטוריה מוכיחה שלנתניהו לא תהיה שום בעיה "לזרוק את החרדים" ולסגור קואליציה בלעדיהם, בדיוק כפי שעשה כבר בעבר כאשר הדבר שירת את מטרותיו הפוליטיות.
כעת, כשהקלפים נפתחים לאט לאט והמסרים הללו מועברים באופן רשמי על ידי שרי הליכוד, במפלגות החרדיות יצטרכו לחשב מסלול מחדש. הם יצטרכו לבחון היטב כיצד לשמור על כוחן מול הזיגזג הפוליטי הפוטנציאלי של השותף הבכיר, ולהיערך לתרחיש שבו נתניהו יעדיף את איזנקוט על פני הברית החרדית.
על פי סקרים שפורסמו לאחרונה, מפלגתו של איזנקוט צפויה לזכות ב-20 מנדטים, בעוד הליכוד מובילה עם 23 מנדטים. במקרה של איחוד פוליטי תחת הנהגתו של איזנקוט, מפלגתו עשויה לזנק ל-37 מנדטים – נתון שמחזק את המוטיבציה של נתניהו לשמור על אופציה של שיתוף פעולה עם הרמטכ"ל לשעבר.
0 תגובות