הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה את סקר הביטחון האישי לשנת 2025, והתמונה שעולה ממנו מדאיגה ביותר: כמעט מליון אזרחים בישראל נפגעו מעבירות במהלך השנה האחרונה, עבירות הסייבר מובילות את רשימת הפשיעה, והאמון של הציבור במשטרה נמצא בשפל חסר תקדים. מנגד, הסקר חושף נתון מרתק המעיד על חוסנה של הקהילה החרדית.
הסקר, שמבוסס על נתונים שנאספו מול עשרות אלפי אזרחים, מהווה כלי מרכזי עבור קביעת מדיניות המשרד לביטחון לאומי. הממצאים מספקים הצצה עמוקה למצב ביטחון הפנים בישראל, לאלימות הגואה ברחובות, ולפגעי הטכנולוגיה הפרוצה.
מליון קורבנות: התמונה המדאיגה
על פי ממצאי הדוח, במהלך 12 החודשים שקדמו לסקר, כ-953 אלף איש – המהווים 15.0% מבני ה-20 ומעלה בישראל – נפגעו מעבירה כלשהי. המספרים מדברים בעד עצמם: אחד מכל שבעה אזרחים נפל קורבן לפשיעה.
העבירה הנפוצה ביותר בישראל כיום היא עבירה מקוונת – פשיעת סייבר, גנבת זהות וסחיטה ברשת. לא פחות מ-8.2% מהאזרחים, כ-521 אלף איש, דיווחו כי נפגעו מעבירות אלו. הנתון מוכיח שוב את אזהרות גדולי ישראל מפני הסכנות החמורות האורבות במרחב הווירטואלי למי שאינו מוגן כראוי.
במקום השני בשכיחותה נמצאת עבירת אלימות או איום באלימות, ממנה נפגעו 3.5% מהאזרחים – כ-223 אלף איש. לאחר מכן ברשימה: עבירות גנבה (2.8%), הטרדות ופגיעות אישיות חמורות (2.5%), ובריונות וביוש ברשת (2.6%).
משבר אמון: הציבור איבד תקווה במשטרה
אחד הנתונים המטרידים ביותר שעולים מהדוח הוא חוסר האמון המוחלט של אזרחי ישראל במשטרת ישראל. בכל הנוגע לפשיעת רכוש כלפי משקי הבית – כגון פריצות לדירה וגנבות רכב – שיעור הדיווח למשטרה עומד על 36.7% בלבד. משמעות הדבר: רובם המוחלט של מקרי הפשיעה בישראל כלל לא מגיעים לידיעת רשויות החוק.
כאשר הנשאלים התבקשו להסביר מדוע לא דיווחו למשטרה, התשובות היו מוחצות: הסיבות המרכזיות כללו את התחושה שמדובר במקרה קל ערך, אך בעיקר – חוסר יכולת של המשטרה לטפל וחוסר רצון של המשטרה לטפל. מדובר בתעודת עניות לגופי אכיפת החוק.
בנוסף, מבין אלו שכן פנו למשטרה בעקבות עבירות רכוש, רבים ציינו כי אינם מרוצים מאופן הטיפול. הסיבות לחוסר שביעות הרצון כללו טענות כי המשטרה לא התייחסה ברצינות לדיווח, לא מצאה או לא תפסה את הפורץ, נהגה בחוסר נימוס, או לא דאגה ליידע את המתלוננים כראוי.
פריצות, גנבות ואלימות בכבישים
הפשיעה לא נעצרת ברחוב אלא חודרת לתוך הבתים. כ-218 אלף משקי בית – 7.0% מהמשקים בישראל – נפגעו מעבירות רכוש במהלך השנה. מתוכם, 4.5% חוו פריצה או ניסיון פריצה לדירה וגנבת רכוש, ו-4.6% חוו עבירות כלפי רכבם הפרטי.
החיים הציבוריים הפכו גם הם לזירת קרב. הסקר בחן את סוגיית ההתנהגות האלימה בכבישים, וגילה כי אזרחים רבים חוששים באופן יומיומי מאלימות מצד נהגים אחרים – קללות, איומים, חסימות ונהיגה מסוכנת. גם תופעת הוונדליזם והשחתת הרכוש הציבורי באזורי המגורים פוגעת באיכות חייהם של רבים.
מטרד נוסף שפוגע באיכות החיים הוא רעש בשעות הלילה: חלק ניכר מהאוכלוסייה דיווח על היפגעות מתדירות גבוהה של רעש בסביבת המגורים לאחר השעה 11:00 בלילה.
תחושת הביטחון: החשש מטרור מרחף באוויר
למרות הנתונים הקשים, 74.8% מאזרחי ישראל מצהירים כי הם חשים בטוחים במידה רבה או רבה מאוד ללכת לבד באזור מגוריהם בשעות החשכה. עם זאת, קיים פער עצום בין המינים: בעוד 83.9% מהגברים מרגישים בטוחים בחושך, רק 65.8% מהנשים חשות כך.
המצב הביטחוני והמלחמתי נותן גם הוא את אותותיו: 33.2% מאזרחי ישראל חוששים להיפגע מאירועי טרור באזור מגוריהם, כאשר נשים חרדות מכך הרבה יותר – 40.0% לעומת 26.0% בקרב גברים. בנוסף, כחמישית מהאזרחים (20.5%) חוששים להיפגע מאירועי פשיעה ואלימות רגילים סמוך לביתם.
הנתון המנצח: הציבור החרדי הוא המוגן בישראל
אחת הבשורות המעניינות ביותר בסקר הנוכחי חושפת כי שמירת התורה והמצוות וחיי הקהילה מתורגמים לביטחון אישי ממשי. הלמ"ס פילחה את היפגעות אזרחי ישראל מעבריינות לפי מידת דתיות, והתוצאות מובהקות.
בקרב הציבור החילוני, שיעור ההיפגעות עומד על 18.3%. בקרב מסורתיים לא כל כך דתיים – 20.3%. בקרב מסורתיים-דתיים – 15.1%. בקרב הציבור הדתי – 13.6%. אולם בקרב הציבור החרדי, שיעור ההיפגעות הוא הנמוך ביותר בישראל, ועומד על 11.0% בלבד.
משמעות הנתונים היא שסיכוייו של אדם חרדי ליפול קורבן לעבירת אלימות, רכוש או רשת, נמוכים כמעט בחצי לעומת אזרח חילוני. הפערים הללו מיוחסים, בין היתר, להגנה הקהילתית, לחינוך התורני המוקפד השולל אלימות, וכמובן – לסינון רשתות האינטרנט וההימנעות מסמארטפונים פרוצים, שחוסכים מהציבור החרדי את המכה הלאומית של פשיעת הסייבר.
המראה שמציב סקר הלמ"ס מול החברה הישראלית לשנת 2025 היא מראה סדוקה. הפשיעה ברחובות וברשת משגשגת, מוסדות האכיפה סובלים ממשבר אמון חסר תקדים, והאזרח נותר להתמודד בעצמו מול הסכנות. מנגד, מתברר שוב כי קהילות השמורות באוהלה של תורה, זוכות בחסדי שמיים לחיים שקטים, מוגנים ובטוחים הרבה יותר.
0 תגובות