ניסיונותיה של חברת רפאל הישראלית לבסס עוגן ייצור מרכזי על אדמת גרמניה נתקלים במכשול פוליטי וכלכלי משמעותי: קרן העושר הממשלתית של קטאר פועלת לחסום את העסקה המתגבשת לרכישת מפעל פולקסווגן באוסנברוק והסבתו לייצור רכיבים ביטחוניים. כך עולה מדיווח שפורסם בעיתון הגרמני "בילד".
המהלך הקטארי נתפס כניסיון מובהק של האמירות – שמימנה במיליארדי דולרים את ארגון הטרור חמאס בשנים שקדמו לטבח ז' באוקטובר – להפעיל לחץ מדיני על ברלין ולהגביל את הרחבת היחסים הביטחוניים בין גרמניה לישראל.
ההשפעה הקטארית חורגת מעסקת רפאל בלבד. הקרן מחזיקה ב-10.4% ממניות יצרנית הרכב פולקסווגן, ובמקביל שולטת ב-12.3% מחברת הספנות העולמית האפאג-לויד. בעקבות המתיחות, עננת ביטול מרחפת כעת גם מעל כוונתה של האפאג-לויד לרכוש את חברת הספנות הישראלית "צים".
רפאל מחפשת פתרון לעומסי הייצור
בחודשים האחרונים הואצו המגעים בין הנהלת רפאל, יצרנית מערכות ההגנה האווירית "כיפת ברזל" ו"קלע דוד", לבין הנהלת פולקסווגן. ברפאל מעוניינים לשפר את פוזיציית הפעילות באירופה ולהקל על עומסי הייצור הכבדים עמם מתמודדת החברה. עומסים אלו נובעים ממרוץ החימוש העולמי והזינוק בביקושים מאז פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה לפני כארבע שנים וחצי.
גרמניה הפכה בשנים האחרונות ללקוחה מרכזית של התעשיות הביטחוניות הישראליות, עם עסקאות בהיקף של מיליארדי דולרים. בראשן עסקת ההצטיידות במערכת "חץ 3" של התעשייה האווירית, שנאמדת בכ-7 מיליארד דולר ונחשבת לעסקת הנשק הגדולה בתולדות המדינה.
פעילות ייצור בגרמניה אינה זרה לרפאל הממשלתית. החברה מנהלה במדינה שיתופי פעולה ענפים, ובין היתר מחזיקה בחברת EuroTrophy המייצרת לשוק האירופי את מערכת ההגנה האקטיבית לטנקים "מעיל רוח". במשך למעלה משני עשורים מפעילה רפאל את החברה-הבת Eurospike, המשווקת ליותר מ-40 מדינות את טילי הנ"ט "ספייק".
ייצור רכיבים על אדמת גרמניה נועד להקל על שיווק עתידי של "כיפת ברזל" למדינות היבשת – מהלך שיידרש גם לאישור אמריקאי בשל השותפות במימון הפיתוח. בעוד המהלך בגרמניה עולה על שרטון, רפאל בוחנת חלופות: לפי דיווחים בהודו, החברה הישראלית מתכננת להקים בהודו מפעל לייצור טילי יירוט עבור מערכת כיפת ברזל. אם המהלך ייצא לפועל, הודו תהיה המדינה השנייה מחוץ לישראל (אחרי ארה"ב) שמייצרת רכיבים אלו.
תעשיית הרכב במשבר – והפתרון הביטחוני
ההצטלבות בין רפאל לפולקסווגן אינה מקרית, והיא משקפת מגמה עולמית רחבה יותר של שילוב כוחות בין תעשיית הרכב שנמצאת תחת לחץ כלכלי, לבין תעשיית הביטחון הנהנית מביקושי שיא. במקביל לדיווחים באירופה, גם בארה"ב פנה לאחרונה הפנטגון ליצרניות רכב מקומיות בבקשה להתחיל לייצר נשק, כמהלך להרחבה מהירה של הבסיס התעשייתי הביטחוני.
עבור פולקסווגן, העסקה המסתמנת עם רפאל היא חלק מתוכנית התייעלות דרסטית על רקע משבר עמוק בתעשיית הרכב האירופית, המושפעת מהעלייה החדה בביקוש לרכבים חשמליים מתוצרת סין.
המפעל באוסנברוק נחשב לנכס נישה קטן יחסית בתוך אימפריית פולקסווגן: הוא מעסיק כ-2,300 עובדים מתוך כ-680 אלף עובדי הקונצרן בעולם. המפעל הוקם במקור על ידי חברת "קארמן" המומחית במכוניות קבריולה, וכיום הדגם היחיד שמיוצר בו הוא גרסת הקבריולה של רכב הפנאי שטח פולקסווגן "טי-רוק" – דגם שאינו נחשב ללהיט מכירות וייצורו צפוי להסתיים בעוד כשנה.
פולקסווגן מנהלת מגעי מכירה דומים גם לגבי "המפעל השקוף" שלה בדרזדן, המייצר את ה-ID.3 החשמלית.
היסטוריה חוזרת, בנסיבות שונות
הפיכת מפעלי רכב למפעלי נשק אינה תופעה חדשה בהיסטוריה. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה בשנת 1942, הושבתו פסי הייצור האזרחיים בהוראת הממשל האמריקאי: ג'נרל מוטורס ייצרה מיליוני אקדחי "ליברייטור" ורובי קרבין, ופורד ייצרה מעל 8,500 מפציצי B-24 וטנקי שרמן. מן העבר השני, פולקסווגן הגרמנית ייצרה אז את ה"קובלוואגן" – רכב השטח של הוורמאכט – ורכיבים לרקטות ה-V1 ששימשו להפצצת לונדון.
אולם בעוד שבשנות ה-40 המעבר נעשה תחת צווי חירום ממשלתיים ומניעים פטריוטיים של כניסה למלחמה טוטאלית, כיום המניעים הם כלכליים ומסחריים גרידא. יצרניות הרכב מחפשות דרך לשרוד את השינויים בשוק, בזמן שהחברות הביטחוניות הישראליות, המחזיקות בידע וניסיון מבצעי מוכח, מנסות לנצל את ההזדמנות ולהשתלב בגל ההתחמשות האירופי.
כעת, נותר לראות האם הוטו הפוליטי של קטאר יצליח לקטוע את המגמה הזו. שני הצדדים, רפאל ופולקסווגן, סירבו להגיב רשמית לדיווחים על המשא ומתן.
0 תגובות