מאות בני ישיבות השתתפו בימים האחרונים בוועידה מיוחדת שהתקיימה בחפץ חיים, ובמסגרתה נערך מעמד מרכזי בהשתתפות גדולי ראשי הישיבות. בראש המשתתפים עמד ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש.
עם כניסת ראש הישיבה לאולם, פרצו בני הישיבות בשירה, והוא התקדם אל המזרח שם ישבו גדולי ראשי הישיבות: הגאון רבי יצחק אזרחי מראשי ישיבת מיר, הגאון רבי דוד כהן ראש ישיבת חברון, הגאון רבי שמעון גלאי, הגאון רבי חיים פרץ ברמן מראשי ישיבת פוניבז', הגאון רבי איתמר גרבוז ראש ישיבת אורחות תורה, המשגיח הגאון רבי חזקיהו מישקובסקי, הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר, הגאון רבי צבי דרבקין ראש ישיבת גרודנא באר יעקב, והגאון רבי ישראל בונים שרייבר ראש ישיבת נתיב הדעת.
לאחר מכן התקיים שו"ת מיוחד עם ראש הישיבה, שבו הוצגו בפניו שאלות הנוגעות לתקופה הנוכחית ולהתמודדויות האישיות של בני הישיבות בלימוד ובעבודת ה'.
הגאון רבי משה פיש פתח את השו"ת: "בחרדת קודש נציג בפני מרן ראש הישיבה שליט"א שאלות כבדות משקל העומדות על סדר היום הציבורי והפרטי של כל בן תורה. הציבור צמא לשמוע דעת תורה ברורה וצלולה.
"השאלה הראשונה: עולם התורה וכל בחור באופן אישי נרדפים כעת בכל האמצעים העומדים לרשות השלטונות. השאלה היא: האם אנחנו מתפללים להקב"ה על עת הצרה הזו? היכן מתפללים ומה בדיוק? מצד אחד, חז"ל אומרים 'יתמו חטאים מן הארץ' – אל תקרי חוטאים אלא חטאים. מצד שני, יש את ברכת 'ולמלשינים' שנתקנה על רשעי ישראל. על מה להתפלל? האם לקוות שיחזרו בתשובה, או שיאבדו? היכן לכוון ועל מה?"
הגרמ"ה השיב: "בוודאי שאפשר לומר 'כל הרשעה כרגע תאבד', וכן 'והזדים מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכניע' – גם זה אפשר לומר. 'וכל אויבי עמך מהרה יכרתו' – יש לדון, אבל מה שאמרתי ודאי אפשר. מדובר כאן על כניעה מוחלטת וביטול רשעות, וזה בוודאי אפשר לכוון עליו גם היום".
הגר"מ פיש המשיך: "שאלה נוספת: ישנם בחורים המוטרדים משאלת הפרנסה. בהתחשב בכך שהגזירות עלולות להתרבות, ויש צורך לקנות דירות ולחיות – האם בחור צריך לחשוב, במקום לתכנן לעסוק בתורה יומם ולילה לאחר החתונה, על מקור פרנסה? האם נכון להיות מוטרד מכך, ומדוע?"
ראש הישיבה השיב בהרחבה: "חלק מהשאלה התייחס למה שנהוג בחוץ לארץ. אבל היום בחוץ לארץ לא עושים כך. בזמני, כשהייתי בחור, זה אכן היה המצב – כמעט כל אחד, אפילו הבחור הטוב ביותר, למד אוניברסיטה. אם הולכים שלוש פעמים בשבוע כמה שעות בלילה, גומרים הכול בשמונה שנים במקום ארבע. זה נחשב בחור מצוין. היו מדרגות שונות, אבל לימוד נטו כל היום – זה כמעט לא היה.
"עד שמרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל נכנס לעניין ושינה את כל אמריקה! ומה שהיה קודם – לא צמח תלמיד חכם אחד מכל זה! להפך, לאחר שהיו בחורים שלמדו שנים רבות בלייקווד ובכולל, היו מקרים של אברכים שלמדו שתים עשרה שנה בכולל ורק אז נהיו עורכי דין, או אחרי שש שנים. אבל היום כל בחור טוב הולך לכולל ויושב כמה שאפשר, ואז מוצא עצה איך להתפרנס.
"אבל אם עושים הפוך – מתכננים מראש לצאת לעבודה – זה גורם, אני לא יודע כמה תועלת יש בפרנסה, אבל בוודאי יש הפסד גדול מאוד ברוחניות! לכן בוודאי ובוודאי – לא".
הגר"מ פיש חזר לנושא הראשון: "הקהל מבקש לשאול: אם בצבא יקימו מסלול בטהרת הקודש, ללא פקפוק – האם אז יהיה מותר להשתלב שם?"
הגרמ"ה הירש: "השאלה הזו בוודאי אינה נוגעת לבחור ישיבה כלל! אין לו שום שייכות לצבא! השאלה נוגעת רק למי שלא לומד ועובד. והבעיה בטהרת הקודש היא: היום זה טהרת הקודש, ומחר זה לא. ברגע שאתה בצבא, אין שום דבר שיכול למנוע מראש הצבא או המפקד להגיד שכולם ילכו למקום אחר. ראינו זאת במפורש! בכל המקומות שעושים מסלולים כביכול על טהרת הקודש – בקלות מבטלים את זה".
הגר"מ פיש שאל: "אנחנו קוראים ושומעים הרבה על חשקת התורה של גדולי ישראל, על 'משכיני אחריך ונרוצה'. בחור שואל: כיצד הוא יכול להגיע לחשק ולצימאון בתורה כמו שהיה מאפיין את תלמידי החכמים בכל הדורות?"
הגרמ"ה: "דיברנו על כך כמה פעמים. כדי שיהיה לאדם שמחת תורה ושיוכל ליהנות מהתורה – 'פיקודי ה' ישרים משמחי לב' – יש שלושה תנאים המבוארים ברבינו יונה.
"ראשית, צריך מידות טובות. הכלל הוא: ככל שהאדם גשמי יותר, זו סתירה לשמחת התורה. כדי שתהיה שמחת התורה, האדם צריך להיות רוחני יותר. מה מוריד את הרוחניות? מידות גרועות, אומר רבינו יונה. תחילה צריכות להיות מידות טובות, ואז אפשר להיכנס לתורה.
"שנית, פחות גשמיות. אינני מתכוון להתנזרות מוחלטת, אבל יש מדרגה של ריבוי גשמיות שהיא סתירה לתורה. אי אפשר להרגיש מתיקות התורה כשאדם קשור לגשמיות כזו.
"שלישית, צריך יראת שמיים. בלי יראת שמיים אין חשיבות לתורה. שאדם יבין שכל תכליתו בחיים היא להידבק בקדוש ברוך הוא – זו התכלית, ואין תכלית אחרת. והדרך הטובה ביותר, וכמעט היחידה, היא על ידי לימוד התורה. מי שמבין זאת – התורה חשובה מאוד בעיניו, ואם התורה חשובה בעיניו יש לו שמחת תורה כשהוא לומד, כי הוא עושה את הדבר החשוב ביותר בעולם. אבל בלי יראת שמיים, אומר רבינו יונה, אין חשיבות לתורה, ואם אין חשיבות – אין שמחה.
"שלושת הדברים הם: מידות, מניעה מגשמיות, ויראת שמיים המביאה לחשיבות התורה. ואז יהיה לבחור טעם בלימוד".
הגר"מ פיש: "שאלה נוספת: אנחנו בדור עם ניסיונות רבים, בעיקר בטכנולוגיה. היו בחורים טובים ומצוינים שנפלו רחמנא ליצלן. בחור מוטרד: אני כעת מצוין, לומד ומתפלל היטב ולומד מוסר, אבל ראיתי חברים שנפלו. כיצד אוכל להבטיח לעצמי שלא יקרה לי?"
הגרמ"ה הירש: "'אשרי אדם מפחד תמיד' – אכן כך. אדם צריך כל הזמן לעבוד – ללמוד מוסר, להיות שקוע בתורה, להתפלל בצורה טובה. אבל לא יכול להיות מצב שאדם אומר 'הגעתי למצב שאני כבר בסדר'. אין דבר כזה. זו עבודה של כל החיים".
הגר"מ פיש: "לגבי תפילה: יש מי שהתפילה אצלם משא, והם מחפשים להיפטר ממנה. ויש מי שמחכים לתפילה, משתוקקים ומתגעגעים אליה. כיצד מגיעים לכך? איך מקבלים טעם בתפילה?"
הגרמ"ה: "דבר אחד הוא שאף על פי שכל אחד מבין את המילים פחות או יותר, המשמעות האמיתית של התפילה ומה שמונח בה – את זה לא יודעים. אם לומדים את כל הפרקים שיש בתפילה מתהילים עם המלבי"ם, ויודעים מה מתפללים – בוודאי זה היה משהו אחר.
"אבל עיקר הדבר הוא אחר: שאדם לא מרגיש בשעת מעשה שהוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא. אם לא מרגישים שמדברים אל הקדוש ברוך הוא, זה כמו אדם שאומר מילים ולא מדבר אל אף אחד – אין לו חשק.
"ראיתי מובא בשם הכוזרי, שהאמונה שיש בתפילה אחת צריכה להביא את האמונה עד התפילה הבאה. התפילה מביאה אמונה, כי אדם שמדבר עם הקדוש ברוך הוא ומרגיש ומבקש – הוא מרגיש את הקדוש ברוך הוא. וזו אמונה חושית ורגשית. מה יכול להיות יותר טוב מלדבר עם הקדוש ברוך הוא? רק למי שלא מרגיש שמדבר עם הקדוש ברוך הוא – לכן התפילה ללא טעם. צריך להתרגש ולחשוב שאני מדבר אל הקדוש ברוך הוא – זו התפילה".
הגר"מ פיש: "שאלה שצריך אומץ לשאול: ראש ישיבת מיר יושב כאן. בכולל מיר יש מסלולים רבים – עיון, בקיאות, דף היומי, חבורות, חושן משפט, יורה דעה. הרבה אברכים גילו לראשונה אחרי החתונה שיש להם טעם בלימוד כי מצאו מסלול לפי טיבם. השאלה: אולי לפחות בישיבות הגדולות, ולפחות לציבור הבינוני ומטה, אם היינו מסדרים מסלולי לימוד ייחודיים – יכול להיות שהיו מתעוררים לחיים? מדוע עולם הישיבות שמרני בחלק זה?"
ראש הישיבה: "קודם כל, יש דברים – נשים נזיקין – שצריך ללמוד בזמן הבחרות. סוג הסברות, הדיוקים, הדרך איך לחדש ולדייק, כל העניין של הבנה בעומק, חילוקים בעומק, חידושים בעומק – כל זה הכי טוב לקבל דרך נשים נזיקין. זו הסיבה שקבעו נשים נזיקין.
"כל אחד צריך, לפני שמתחיל הלכה או משהו אחר, את היסוד – יסוד של מה שהיו אומרים שבישיבה הבחור לומד איך ללמוד. וזה מוכרח להיות.
"רק שבזה עצמו יש הבדלים. יש בחורים שיש להם נטייה לעומק גדולה מאוד, ויכולים לחדש דברים עמוקים על המקום. ויש בחורים שלא שייכים לזה. הבעיה היא שלפעמים בחור, מכיוון שלחבר שלו יש את הכוח הזה, חושב 'גם לי יש' ומנסה לעשות זאת – ולו אין את זה. אז לחבר יש שני צדדים ברורים, ואצלו זה בלבול.
"גם למי שאין לו את הכוח להיכנס לעומק גדול – יש הרבה ספרים. צריך לדעת מה ללמוד מהספרים שיש. ללמוד ספרי הגאון רבי אלחנן זצ"ל, ספרי הסטייפלר זצ"ל – את זה כל אחד יכול ללמוד. וכל אחד יכול לקבל בקיאות בלמדנות, ולהיכנס גם ללמדנות בצורה המתאימה לו. וגם בספרים קדומים יותר: מי שינסה ללמוד 'מחנה אפרים' לא יוכל, אבל 'שער המלך' הוא כן יכול ללמוד. זה תלוי באיזה אחרון. ובזמננו – שני אלו שהזכרתי הם דוגמה".
הגר"מ פיש: "ראש הישיבה, בחור שואל: הוא לומד בישיבה של חמש מאות, שבע מאות, אלף בחורים. הוא מרגיש עוד אחד מתוך אלף, עוד מספר סידורי. 'ונהי בעינינו כחגבים' – מה הערך שלי? מה אני תורם? במה אני מיוחד? זה גורם ליחידים חולשת דעת".
הגרמ"ה הירש: "אני ממש לא מבין את השאלה. כל אחד לומד בגלל החיוב שלו והתכלית שלו – לבוא קרוב לקדוש ברוך הוא בעולם הבא. זו תכליתו. מה ההבדל אם יש כאן מיליון אנשים?
"אבל אם השאלה היא כך, יש גם על זה תשובה: יש כלל מהרמ"ק זצ"ל של צירוף נשמות. הנשמה של אחד מחזקת את השני. והדבר מופיע בחז"ל במקומות רבים. הלל הזקן היה ראוי להגיע למדרגה גדולה, ולא זכה בגלל הדור. אם יש בדור אנשים לא טובים, זה משפיע שבסך הכול לא יכולה להיות מדרגה גבוהה לאף אחד, כי כולם מחוברים זה לזה.
"אתה חושב 'אחד ממיליון', אבל למעשה כל אחד צריך את השני. כל אחד שנמצא – זה עושה גם לגבי השני. וכתוב בחז"ל שמשה רבינו עליו השלום עשה קבלת התורה לבד, וכל ישראל היו צריכים שש מאות אלף. מה הפירוש? כלל ישראל זכו לקבלת התורה של כל אחד רק בגלל ההצטרפות של כל שש מאות אלף, בלאו הכי לא.
"כלומר, כל בחור שלומד טוב מכניס לתוך הדור כוח, וכל הדור מקבל ממנו את הכוח שהוא הכניס. זו התשובה אם זו שאלה – אבל זו לא שאלה כלל".
הגר"מ פיש: "ברשות מרן שליט"א, שאלה אחרונה: אנחנו יודעים שאנחנו בדור עם שפע ותפנוקים והרבה עולם הזה. השאלה: היכן הגבול עובר? באיזה שלב אני יכול להיות רגוע שאני לא 'נבל ברשות התורה', לא מדי 'עולם הזה'דיק'? מצד שני, יש דברים מקובלים היום – באיכות דירה, לבוש, אוכל. היכן אני יכול לדעת שזה בגבולות הטעם הטוב, מתאים לדור שלנו, נורמלי? והיכן אני יכול לדעת שאני מדי גשמי? יש דרך לשקול?"
הגרמ"ה הירש: "קודם כל, מי שבאמת ילמד מוסר בהתמדה – הוא כבר ירגיש. ואם עדיין חסר לו – יכול להסתכל על הבחורים החשובים והאברכים החשובים מה הם עושים, ויעשה כמותם. זו התשובה".
הגר"מ פיש סיים: "אנחנו רוצים להודות למרן שליט"א. 'עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו'. אנחנו מתפללים ומברכים שמרן שליט"א ימשיך להנהיג אותנו עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן ואמן".
0 תגובות