סוכנות הידיעות האיראנית “מהר” דיווחה כי טהרן טרם אישרה באופן סופי את טיוטת מזכר ההבנות עם ארצות הברית, אך הציגה באופן מפורט את 14 הנקודות המרכיבות את ההצעה האיראנית.
לפי הדיווח האיראני, המתווה דורש בראש ובראשונה הפסקה קבועה ומיידית של הלחימה בכל החזיתות, כולל בלבנון, לצד התחייבות אמריקנית מפורשת לא להתערב בענייניה הפנימיים של איראן ולכבד את ריבונותה.
בתחום הצבאי והימי, הטיוטה תובעת את הסרת המצור הימי בתוך 30 יום, נסיגה של כוחות ארצות הברית מסביבתה של איראן, ופתיחה מחדש של מצר הורמוז בתוך 30 יום תחת הסדרים ואחריות איראנית.
הסעיפים הכלכליים והפיננסיים במסמך האיראני מציבים תנאים נוקשים במיוחד. איראן דורשת השעיה של הסנקציות על מכירת נפט ומוצרים פטרוכימיים, קבלת גישה מלאה למשאביה הכספיים, והצגת תוכנית שיקום כלכלית לאיראן בסכום של לפחות 300 מיליארד דולר שימומנו על ידי ארה"ב ובעלות בריתה.
תיעוד מבצעי: כך נערכת ארה"ב למתקפה הגדולה על איראן
כמו כן, נדרש שחרור של 24 מיליארד דולר מהכספים המוקפאים של איראן במהלך תקופת המשא ומתן, כאשר מחצית מהסכום חייבת להיות זמינה לטהרן עוד לפני תחילת השיחות המהותיות.
לפי המתווה האיראני, המשא ומתן הסופי יימשך 60 יום ויתבסס אך ורק על סוגיית הגרעין וביטול הסנקציות הראשוניות והמשניות של ארה"ב, לצד ביטול החלטות מועצת הביטחון של האו"ם ומועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
איראן מצידה תחזור על התחייבותה במסגרת אמנת ה-NPT שלא לייצר נשק גרעיני, ותסכים להקמת מנגנון פיקוח על יישום ההסכם, שיאושר בסופו של דבר בהחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם.
במהלך תקופת הביניים, מתחייבת ארצות הברית שלא להוסיף כוחות באזור ולא להטיל סנקציות חדשות.
בטהרן מדגישים כי המשא ומתן לא יחל ללא יישום הצעדים המקדמיים הללו, וכי הדיון על תוכנית הטילים הבליסטיים והתמיכה בארגוני ההתנגדות הוסר לחלוטין ובאופן סופי מסדר היום של השיחות הנוכחיות.
מזכר ההבנות הנוכחי מעניק מסגרת זמן של 60 יום לניהול המו"מ על הסכם הגרעין, עם אפשרות להארכה של 60 ימים נוספים. למרות לוח הזמנים המוגדר, קיימים חילוקי דעות לגבי מועד תחילת השיחות: האמריקנים דורשים לפתוח במו"מ המהותי בתוך שבועיים, בעוד האיראנים מבקשים להמתין 60 יום.
מזכר ההבנות, שהביא לביטול התקיפה הצבאית האמריקנית המתוכננת באיראן, כולל התחייבות איראנית עקרונית למסירת האורניום המועשר שברשותה מעבר לרמת העשרה של 3.75 אחוזים, ויתור על העשרה לטווח ארוך והימנעות מהשגת נשק גרעיני בכל דרך, כולל רכישה.
בתמורה, יוסדר המצב בנתיבי השיט: מצר הורמוז ייפתח מחדש עם החתימה באופן מלא וללא הגבלות או תשלומים, ושני הצדדים מתחייבים שלא לנקוט בפעולות צבאיות הדדיות או נגד מדינות אחרות באזור.
כחלק מההסדר הימי, איראן תידרש למסור מידע מפורט על המוקשים שהניחה במצר או לפנותם בעצמה, בעוד ארצות הברית תרחיק את אוניות הצי שלה מהאזור לאחר פתיחת המעבר.
למרות ההבנות הימיות, סעיף אחד נותר במחלוקת פתוחה והוא נוגע לזירה הלבנונית. בעוד הממשל האמריקני מוכן להפסקת אש בלבנון בהתאם לתנאים האחרונים, המותירים לישראל את היכולת לפעול ולהגיב צבאית מול כל איום מתהווה בשטח, איראן מתעקשת על הפסקת אש מלאה ומוחלטת ללא חופש פעולה ישראלי.
בירושלים עוקבים בדאגה ובתסכול רב אחר ההתפתחויות. עם תחילת המערכה, הציגה ישראל דרישה חד-משמעית לפיה כל הסכם עתידי עם איראן חייב לכלול טיפול יסודי בשלוש סוגיות ליבה: תוכנית הגרעין, פרויקט הטילים הבליסטיים ופירוק ארגוני הטרור הפועלים כשלוחיה של טהרן במזרח התיכון.
חשיפת העובדה כי נושאי הטילים וארגוני הטרור הוסרו לחלוטין מסדר היוזמה האמריקנית עוררה התנגדות עזה בישראל, שקיוותה למנוע את חתימת ההסכם.
בישראל מקווים כעת כי המגעים הדיפלומטיים יקרסו ברגע האחרון וכי מנהיגה של איראן, מוג'תבא חמינאי, לא יעניק את אישורו הסופי למתווה. עם זאת, במערכת הביטחון והממשל מבינים כי בהתחשב בכך שישראל הופתעה לחלוטין מעצם ההגעה להסכם המסגרת המהיר, הסיכויים שלה להשפיע באופן ממשי במהלך 60 ימי המשא ומתן הבאים הם קלושים ביותר.
0 תגובות