עולם החזנות והתפילה האשכנזית איבד במהלך ימי החג את אחד מגדולי החזנים בדורנו. ר' חיים אדלר זצ"ל, שהלך לעולמו בגיל 86, היה סמל לחזנות אותנטית ולתפילה טהורה.
המנוח נולד בכ"ג בתשרי תש"ט בשכונת פלורנטין בתל אביב. כבר בגיל צעיר, בן 11 בלבד, החל לעמוד לפני התיבה, ומאז ועד ימיו האחרונים המשיך להשמיע את קולו העוצמתי – טנור לירי בעל מנעד דרמטי – בבתי כנסת ובמעמדים מרגשים ברחבי תבל.
עשרות שנים לפני התיבה
במשך שנים ארוכות כיהן ר' חיים אדלר כחזן ראשי של בית הכנסת הגדול בתל אביב, ובהמשך התמנה לחזן הראשי של בית הכנסת הגדול בירושלים. בשני המקומות הפך לדמות מרכזית, במיוחד בימים הנוראים ובסליחות, כאשר אלפי מתפללים נהרו לשמוע את תפילותיו המרגשות.
סגנון התפילה שלו שילב את מורשת רבו, החזן לייב גלנץ – עם דגש עמוק על מילות התפילה ועל נעימות הרצ'יטטיב – יחד עם מוטיבים חסידיים שספג בילדותו ונוסח ישיבת חברון. הוא נהג לומר: "חזן צריך להיות א דאוונער, לא זמר". בעיניו, החזנות לא הייתה מופע או קונצרט, אלא תפילה חיה ומחברת.
המנוח הופיע בקונצרטים רבים ברחבי העולם, הקליט אלבומים של קלאסיקות חזנות, ניגוני חסידות ושירי עם ביידיש, והשאיר חותם עמוק גם על הדור הצעיר. בנו, הזמר החסידי ישראל (שרוליק) אדלר, ממשיך את המסורת המשפחתית.
ר' חיים אדלר זצ"ל לא היה רק חזן בעל קול נדיר – הוא היה סמל ליהדות אשכנזית חיה, שמחברת בין מסורת עתיקה ללבבות של מתפללים בארץ ובתפוצות. אלמנתו, ילדיו, נכדיו וקהל מעריציו הרחב נותרו עם מורשת של תפילה טהורה, כוונה עמוקה וקול שהרעיד לבבות.
יהי זכרו ברוך. תנצב"ה.
0 תגובות