משרד האנרגיה והתשתיות מפרסם היום מודל ביקושים מעודכן לצד עבודה אסטרטגית מקיפה, ומציב תמרור אזהרה חריף מול הממשלה: ישראל צפויה להחטיא את יעדיה הלאומיים לאימוץ רכב חשמלי, בעוד המדיניות הנוכחית עלולה לגרום למשק נזק מצטבר של כ-15 מיליארד שקלים עד סוף העשור.
הנתונים העולים מהמסמך משקפים תפנית חדה לרעה. רק לפני שנתיים, בשנת 2024, אחת מכל ארבע מכוניות חדשות שנמכרו בארץ הייתה חשמלית – נתח שוק מרשים של 25%, שהציב את ישראל עמוק מעל הממוצע האירופי דאז שעמד על כ-14%. אלא שמאז התהפכה המגמה: ב-2025 ירד שיעור המכירות ל-20%, ובמחצית הראשונה של שנת 2026 נרשמה צניחה דרמטית ל-12% בלבד. לשם השוואה, באירופה נתח השוק כבר מתקרב ל-30% ובסין הוא עומד על כשליש מכלל המכירות.
המודל, שנבנה לפי עקרונות סוכנות האנרגיה הבינלאומית, בוחן שלושה תרחישים אפשריים לשנת 2030. בתרחיש של היעדר מדיניות, הכולל נסיגה מתמריצים, הפסקת השקעות בתשתיות והטלת מיסים, שיעור החדירה ימשיך להתרסק ויעמוד על כ-10% בלבד. בתרחיש המשך המגמות הקיימות, המכירות יגיעו לכ-40%, אך במשרד מדגישים כי מדובר בהישענות שברירית שעלולה לגלוש לקיפאון. התרחיש השלישי, תרחיש המדיניות המוצהרת, מחייב חבילת תמריצים נרחבת כדי לעמוד בהחלטת הממשלה – יעד שאפתני של 90% מכלל מכירות הרכב החדש, המהווים כ-1.3 מיליון כלי רכב חשמליים על כבישי הארץ.
משמעות הפער הזה מיתרגמת ישירות לכיס הציבורי. התועלת המשקית נטו ממעבר לרכב חשמלי נאמדת בכ-24,700 שקלים לרכב, לאחר קיזוז עלויות תשתית הטעינה. העיכוב הנוכחי בקצב החדירה צפוי לייצר הפסד משקי של בין 600 מיליון ל-2.2 מיליארד שקלים כבר בשנת 2027 לבדה. גם הצרכן הפרטי סופג פגיעה: רכב חשמלי חוסך לבעליו כ-7,900 שקלים בשנה בהוצאות דלק ואחזקה לעומת בנזין, חיסכון שמצטבר לכ-70 אלף שקלים לאורך 12 שנות חיי רכב.
בתגובה לטענה כי עלויות הנסיעה הזולות יעודדו שימוש מוגבר ויחמירו את הפקקים, חישבו במשרד כי שווי תוספת הגודש נאמד בכ-275 שקלים בשנה בלבד לרכב – סכום שמתגמד מול החיסכון באנרגיה והפחתת זיהום האוויר.
במסמך מופנית אצבע מאשימה ברורה כלפי משרד האוצר וועדת הכספים. חוסר הוודאות המיסויית, קיצוץ הטבות המס על רכישת רכב, ביטול ההנחה באגרת הרישוי, איום מס הנסועה והחלטות המתקבלות ברגע האחרון בסוף כל שנה, פגעו קשות ביכולת התכנון של הציבור ושל חברות הליסינג.
כזכור, ועדת הכספים דחתה בחודש דצמבר האחרון את הצעת משרד האוצר לעלות את מס הקנייה לרכבים חשמליים ולשווי שימוש ברכב. יו"ר הוועדה ח"כ חנוך מילביצקי דרש אז ממשרדי הממשלה לשוב לדיון עם תכנית שתעודד את החדרת הרכבים הירוקים לשוק. בחודש יוני אישרה הוועדה כי מס הקנייה על רכבים חשמליים יעמוד על 45% בשנת 2025, במקום 83% כפי שקובע החוק במקור.
לצד המיסוי, ממפה הדו"ח שורה של חסמי עומק ייחודיים לישראל. החסם הבולט מכולם הוא הטעינה בבתים המשותפים, שבהם מתגוררים כ-80% ממשקי הבית. הקמת תשתית טעינה בבניינים אלו הפכה למכשול בירוקרטי, טכני ומשפטי סבוך, התלוי בהסכמות שכנים ומעכב מאות אלפי נהגים. חסם קריטי נוסף נוגע לציי הרכב ולחברות הליסינג, האחראיות לכ-40% מרכישות הרכב החדש בארץ. מנהלי הציים והעובדים סובלים מחוסר תמריץ כלכלי להשקיע בהתקנת עמדות, מה שמשאיר את שיעור החדירה במגזר העסקי נמוך משמעותית מבמגזר הפרטי.
לכך מצטרפים חרדת טווח, ירידת ערך תלולה בשוק היד השנייה (כ-33% תוך שלוש שנים לעומת כ-20% ברכבי בנזין), ומחסור מורגש בעמדות טעינה ציבוריות מהירות. יצוין כי יצרנית הרכב הסינית BYD דיווחה לאחרונה על טכנולוגיית טעינה מתקדמת המאפשרת טעינת סוללה מ-20% ל-97% בתוך 12 דקות בלבד, גם בתנאי קור קיצוניים.
רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד, התריע כי השנים הקרובות הן קריטיות והדגיש שרק מדיניות עקבית תחזיר את ישראל להובלה, תשיא תועלות של עשרות מיליארדים ותפחית את יוקר המחיה. במסגרת זו עדכן המשרד את התחזיות לרשת החשמל והרגיע כי בשנת 2050 תדרוש כלל תחבורת הרכב רק כ-10% מייצור החשמל הארצי, לעומת 15% בתחזיות קודמות.
עם זאת, לצד האזהרות, הדו"ח זוכה לביקורת על כשלים שנמצאים באחריותו הישירה של משרד האנרגיה. פריסת התשתיות הציבוריות מתנהלת בעצלתיים לאחר שתקציב ייעודי של 100 מיליון שקלים לא הועבר, ובעיקר – המשרד ממשיך לסרב להטיל פיקוח מחירים על עמדות הטעינה המהירות. מחיר קילוואט מגיע ברף העליון לכ-2.8 שקלים, מה שהופך טעינה מהירה מחוץ לבית ליקרה יותר מתדלוק רכב היברידי. המשרד מעדיף להסתפק בתקנה שתחייב שקיפות מחירים באפליקציות החל משנת 2027.
ביקורת נוקבת מופנית גם כלפי שוק הטיפול והחלפים המוזנח, שבו פגיעה קלה בסוללה גורמת להשבתת רכבים עקב עלויות תיקון שעוברות חצי משווי הרכב. כמו כן, בניגוד למדינות אירופיות דוגמת איטליה, צרפת או ספרד, המעניקות תוכניות גריטה ממשלתיות נדיבות של אלפי יורו על רכב מזהם ישן, בישראל אין מדיניות גריטה ממשית.
מעבר לכך, רוב הדגמים החשמליים המובילים מגיעים מסין, דבר שיוצר מגבלות ביטחוניות חמורות – כלי רכב אלו מודרים מבסיסי צה"ל ומחברות ביטחוניות גדולות כדוגמת אלביט, חסם מבני שהמדינה טרם מצאה לו פתרון. יצוין כי תעשיית הרכב הסינית הפכה למובילה עולמית עם שיאי ייצוא חסרי תקדים של למעלה ממיליון כלי רכב בחודש.
לסיום מציג המשרד מפת דרכים מעשית לבלימת הנסיגה: חקיקה מהירה שתסיר את הווטו של שכנים בבתים משותפים לצד סיוע ממשלתי לתשתיות, גיבוש תמריצים ממוקדים לציי הרכב והליסינג, ועיגון מתווה מיסוי ורגולציה יציב לחמש שנים לפחות. בין ההצעות נבחן גם אימוץ מנגנונים בינלאומיים המטילים קנסות על יבואנים שאינם עומדים במכסות מכירה של רכבים נקיים.
0 תגובות