בית המשפט המחוזי מרכז (לוד) אישר בשבוע שעבר הסדר הסתלקות ופשרה בין עמותת 'צלול' לבין רשת מקס סטוק וארבע יבואניות ומשווקות מובילות של כלים חד-פעמיים: ווינפאק סחר, אדום יבוא מזון, ר. שמאי ייבוא ושיווק, וח. כהן ייבוא שיווק ולוגיסטיקה. החברות הללו מצטרפות לחברת 'הנמל', שהגיעה לאחרונה להסדר דומה.
במסגרת ההסכם, החברות התחייבו להסיר באופן גורף כל מצג שווא וסממן 'ירוק' מאריזות המוצרים. מדובר בהסרת כיתובים המציגים את הכלים כ'מתכלים', 'אקולוגיים' או 'ידידותיים לסביבה', לצד מחיקת אלמנטים גרפיים מטעים כדוגמת איורי עלים ושימוש בצבעי ירוק שנועדו לשוות למוצר תדמית סביבתית נקייה.
לרשתות הוקצב חלון זמן של שישה חודשים להיערכות: אם בתום תקופה זו יישארו מוצרים באריזותיהם הישנות על המדפים, ייאסר המשך שיווקם – אלא אם תודבק עליהם מדבקה בולטת שתבהיר לצרכן כי הכלים מתכלים אך ורק בקומפוסטר תעשייתי, שאינו זמין ברוב חלקי הארץ.
הסדר הפשרה הוא פרי בקשה לתביעה ייצוגית תקדימית שהגישו עמותת 'צלול' ותובעים נוספים, באמצעות עורכי הדין אריאל אלסנר וגלי עציון. התביעה הוגשה נגד תשעה יצרנים, יבואנים ומשווקים בולטים – ביניהם גם מקס סטוק, סופר-פארם, פעמית ואחרים – בטענה להפרת חוק הגנת הצרכן וחוק המכר.
ב'צלול' דרשו להורות לנתבעות לחדול מההטעיה, להסיר לאלתר כל סימון מטעה ולפצות את ציבור הצרכנים שנפגע. בעמותה מבקשים להעלות לסדר היום הציבורי את תופעת ה'גרינווש' (התיירקקות) ההולכת ומתרחבת: בעוד המודעות הסביבתית בקרב הציבור זינקה והגדילה את הביקוש למוצרים ירוקים, חברות רבות מנצלות זאת כדי לשווק מוצרים מזהמים במסווה של תרומה לסביבה.
בבסיס התביעה עמדה חוות דעת מדעית של המומחית לבריאות וסביבה ומרצה במכללה האקדמית אחוה, ד"ר חגית אולנובסקי. מחוות הדעת עולה כי הצגת הכלים כ'מתכלים' ללא תנאי הפירוק הדרושים מהווה הטעיה חמורה, אך מעבר לכך – הכלים הללו עלולים לגרום לנזק סביבתי כבד אף יותר מכלים חד-פעמיים רגילים.
על פי חוות הדעת, רוב הכלים המכונים 'מתכלים' מיוצרים מ-PLA (חומצה פולילקטית מעמילן) או פלסטיק עם תוספי חמצון. הם אינם מתפרקים מעצמם בטבע, אלא דורשים קומפוסטר תעשייתי בטמפרטורה מבוקרת מעל 55–60 מעלות. בהיעדר מתקנים כאלו עבור פסולת ביתית בישראל, הכלים מושלכים לאשפה הרגילה ומגיעים להטמנה.
באדמה, ללא חמצן, הם מתפרקים ופולטים פחמן דו-חמצני ומתאן – גז חממה החזק פי 82.5 מפחמן דו-חמצני. לשם השוואה, כלים רגילים אמנם נשארים קבורים במטמנה שנים רבות, אך אינם פולטים גזי חממה אלו לאחר הטמנתם. בנוסף, השלכת כלים 'מתכלים' לפח הכתום מזהמת את זרם מחזור הפלסטיק הרגיל ופוגעת ביכולת למחזרו, וכלים עם תוספי זירוז התפוררות מתפרקים לחלקיקי מיקרו-פלסטיק רעילים שמחלחלים לקרקע ולמי התהום.
סקר מקיף שערכה חברת 'גיאוקרטוגרפיה' עבור 'צלול' וצורף לכתב התביעה, חושף בורות ובלבול עמוקים בציבור. על פי הסקר, 25% מהציבור משתמשים בכלים חד-פעמיים 'מתכלים' או מחומרים טבעיים, כאשר 16% מתוכם עושים זאת במפורש מתוך מטרה לשמור על הסביבה. 62% מהצרכנים העידו כי הם מוכנים לשלם מחיר גבוה יותר עבור כלים המוגדרים 'מתכלים'.
יצוין כי 66% מהציבור משוכנעים בטעות שכלים אלו מתכלים מעצמם בטבע או באשפה. למעלה מ-25% חושבים שיש להשליך את הכלים לפח הכתום, 20% סבורים שמקומם בפח הרגיל, ו-36% כלל אינם יודעים מהו אופן הטיפול הראוי. רוב מוחץ של 66% מהציבור הבהיר כי לא היה רוכש כלים חד-פעמיים 'מתכלים' לו ידע שהם אינם מתכלים בפועל ומסבים נזק כבד לסביבה.
הסדר הפשרה הנוכחי מחייב את המשווקות ליישר קו ולהפסיק להציג מצגי שווא לציבור הישראלי. בעוד שבמדינות האיחוד האירופי חוקקו דירקטיבות מחמירות האוסרות על שימוש במונחים עמומים כמו 'Eco-Friendly' או 'Biodegradable' ללא הוכחה סביבתית כוללת, בישראל עדיין קיים פער רגולטורי בהיעדר תקן מחייב ואכיפה הדוקה.
בעמותת 'צלול' מדגישים כי פלסטיק חד-פעמי – בין אם הוא מכונה 'מתכלה' ובין אם 'רגיל' – מסב נזק אדיר בייצורו ובהפיכתו לפסולת תוך דקות ספורות. המסקנה הברורה עבור הצרכנים היא שהפתרון האמיתי אינו טמון בתחליפים 'מתכלים' על המדף, אלא בשינוי הרגלי הצריכה ומעבר לכלי אוכל רב-פעמיים.
0 תגובות