יוזמה חדשה של המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה מציעה לבצע שינוי דרמטי במבנה החיסכון הפנסיוני בישראל. על פי מסמך המדיניות שגובש על ידי ראש המועצה פרופסור אבי שמחון והחוקר אברהם זופניק, מוצע לבטל את חובת ההפרשה של עובדים לקרן הפנסיה עד גיל 40, מהלך שיגדיל באופן מיידי את השכר הפנוי של עובדים צעירים בשיעור של עד שישה אחוזים.
לפי התוכנית, העובדים הצעירים יזכו לתוספת ממוצעת של כחמש מאות שקלים נטו בחודש. ברירת המחדל תהיה אי-ניכוי חלקו של העובד עד גיל 40, אך המעסיקים ימשיכו להפריש את חלקם במלואו, בשיעור של כשנים עשר אחוזים וחצי לרכיבי התגמולים והפיצויים. הסדר זה יבטיח כי העובד יוסיף לצבור זכויות פנסיוניות וישמור על הכיסויים הביטוחיים החיוניים למקרי נכות ושארים.
במקביל, תישמר לעובדים הזכות המלאה להמשיך להפריש את חלקם באופן יזום בכל עת. החל מגיל 40 תחזור חובת ההפרשה המלאה של שני הצדדים, בדיוק כפי שנהוג כיום על פי צו ההרחבה לפנסיית חובה משנת 2008 בשיעור אחיד של שמונה עשר וחצי אחוזים.
הנימוק: עודף חיסכון פנסיוני
ההצעה נשענת על ניתוח מעמיק של התפתחות ההכנסות לאורך מחזור החיים, המבוסס על נתוני סקר הוצאות משק הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לטענת החוקרים, שנות העבודה הראשונות מתאפיינות בהוצאות כבדות על הקמת משפחה, גידול ילדים ותשלומי משכנתא, בעוד שהכנסתם של העובדים עדיין רחוקה משיאה.
הנימוק הכלכלי המרכזי שמעלים שמחון וזופניק הוא קיומו של עודף חיסכון פנסיוני במבנה הנוכחי. לטענתם, מרבית העובדים צפויים להגיע לפרישה עם יחס תחלופה של מאה אחוזים ומעלה, כלומר קצבת פנסיה נטו הדומה לשכרם ערב הפרישה ואף גבוהה ממנו, תוצאה הנחשבת בלתי סבירה בהתחשב בירידה הטבעית בהוצאות בגיל זקנה.
התופעה בולטת במיוחד בחמישוני השכר הנמוכים, שבהם משקלה של קצבת אזרח ותיק של הביטוח הלאומי משמעותי במיוחד. לפי תחשיבי המועצה, ביטול הפרשת העובד עד גיל 40 יוריד את הקצבה החודשית הממוצעת מ-16.6 אלף שקלים ל-14.8 אלף שקלים נטו, ואת יחס התחלופה הממוצע מ-1.09 ל-0.97. עם זאת, בשלושת החמישונים התחתונים יחס התחלופה יוסיף לעמוד מעל 1, בטווח שבין 1.01 ל-1.59.
מחברי המסמך מציינים כי המהלך נשען גם על היתרון הדמוגרפי הייחודי של ישראל, המתאפיינת בשיעור פריון גבוה, גיל חציוני צעיר ומצב כלכלי יציב יחסית של אוכלוסיית הקשישים.
בקהילה הכלכלית התעוררה התנגדות עזה ליוזמה, בראשות גורמים באגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר. הטענה המרכזית נגד המתווה נוגעת לאובדן אפקט הריבית דריבית, שנשען בעיקר על כספים הנחסכים בשנות העשרים והשלושים לחיים ומניבים את חלק הארי של התשואה המצטברת לאורך כארבעה עשורים.
בנוסף, מומחים מצביעים על חולשת ההנחות האקטואריות של המודל, שהניח כניסה לשוק העבודה בגיל 25 ופרישה בגיל 70, גידול שכר ריאלי של אחוז וחצי בשנה, תשואה ריאלית שנתית של ארבעה אחוזים נטו, מקדם המרה של 201.44, אובדן שנת עבודה אחת בלבד בכל חמש שנים, ומשיכה של שליש בלבד מכספי הפיצויים.
במשרד האוצר טוענים כי בקרב בעלי השכר הנמוך שיעור משיכת הפיצויים גבוה בהרבה והרצף התעסוקתי פגיע יותר, מה שעלול להוביל לפגיעה עמוקה בהרבה בקצבה הסופית. הוויכוח סביב עודף החיסכון אינו חדש, שכן כבר לפני למעלה מעשור קבע דוקטור עדי ברנדר מבנק ישראל כי קיימת הפרשת יתר לפנסיה, אולם הוא הגביל את טענתו לחמישון התחתון בלבד.
הצעתו של שמחון, המבקשת להחיל את ביטול החובה באופן גורף על כלל העובדים והחמישונים עד גיל 40, נתפסת כמרחיקת לכת בהרבה. המבקרים מזהירים גם מפני ההיבט ההתנהגותי, שכן חוק פנסיית חובה נועד מלכתחילה למנוע מאנשים להעדיף צריכה שוטפת בהווה על פני חיסכון לעתיד, וביטול ברירת המחדל עלול לגרום לצעירים רבים להתעורר בגיל 40 ללא בסיס צבירה מספק.
המאבק סביב אישור המתווה צפוי להגיע בקרוב לשולחנם של מקבלי ההחלטות בממשלה.
0 תגובות