בימים אלה מציינים בישראל 20 שנה לקיץ הנורא שקרע את לב האומה. הגירוש מגוש קטיף (או בשמו התקשורתי "תוכנית ההתנתקות") שהושלם בקיץ 2005, כלל את פינוי ההתיישבות היהודית וכוחות הצבא שישבו עד אז ברצועת עזה ומסירת השליטה ברצועה לידי הרשות הפלסטינית.
22 יישובים פונו ברצועת עזה, כמו גם בסיסים צבאיים ובתי קברות, ולצידם פונו גם ארבע התישבויות בצפון השומרון. כ-8,600 יהודים גורשו מבתיהם ואדמתם, הכל למען ה'שלום' המדומיין, שסופו המדמם ידוע.
המחאה נגד תוכנית ההתנתקות החלה עוד לפני קבלת התוכנית בכנסת. עם אישורה בכנסת בי"א בחשוון ה'תשס"ה (26 באוקטובר 2004) התגבר גל המחאה, והוא הלך והתגבר עם התקדמות ההכנות לביצוע ההתנתקות. המחאה כנגד התוכנית, שסמלה היה צבע כתום, הייתה מן המחאות הבולטות ביותר בתולדות ישראל.
המחאה הכתומה
באותה השנה ישראל פשוט נשטפה בגל כתום. היו מקומות בהם לכל מכונית היה קשור סרט כתום, התכנסויות בהן שליש מהמשתתפים לבשו חולצות כתומות, ועל כל המרחב הציבורי היו מדבקות, שלטים וכתובות גרפיטי כתומות – כמו הצבע של דגל המועצה האזורית חוף עזה.
פעילות המחאה שאורגנה על ידי מועצת יש"ע וועד מתיישבי גוש קטיף כללה שורה של הפגנות ענק ומפגני מחאה כתומים, בהם השרשרת האנושית (130,000 מפגינים), תפילת ערב חודש שבט (150,000), ההפגנה באגם קטיף (50 אלף מפגינים), תפילה בכותל המערבי כנגד הגירוש (70,000) וההפגנה האחרונה בכיכר רבין שכללה כ-200,000 מפגינים.
הסיבה לבחירה בצבע הכתום, כך על פי 'מטה המאבק של גוש קטיף', הייתה כאשר במטה החלו לארגן צעדה מגוש קטיף לירושלים. חברי המטה ביקשו מהנשים הפעילוֹֹת לבחור צבע לחולצות לצעדה. אחת הנשים הביטה מחוץ לחלון והבחינה בדגל המועצה הכתום שהתנופף בחוץ, והיא הציעה לבחור בצבע הכתום כי הוא בולט. הצעתה התקבלה. בהמשך אומץ צבע זה לפעולות נוספות של מטה המאבק עד שהפך לסימן המייצג של המאבק כולו.
עם זאת, יש הקושרים את הבחירה ל'מהפכה הכתומה' שהתחוללה באוקראינה באותה שנה, כאשר כחצי מיליון אזרחים מחו על זיוף הבחירות לנשיאות במרוץ בין ויקטור יוקשנקו, מועמד פרו-מערבי, לויקטור ינוקוביץ', מועמד פרו-רוסי. המהפכה הצליחה כאשר הבחירות שזויפו בוטלו על ידי בית המשפט העליון והוחלט על קיום בחירות חוזרות בהם ניצח יוקשנקו.
משמעות הצבע: ממחקרים פסיכולוגיים עולה שהכתום מתקשר לשמחה, התלהבות, חיוניות, החלטיות. הכתום מקובל מאוד בקרב צעירים, הוא תוקפני, פחות אלים מהאדום אבל בולט לעין לא פחות ממנו.
המחאה הצהובה - החזרת החטופים
בדומה לצבע הכתום, הצבע הצהוב הפך לסמל המאבק להשבת החטופים בישראל בעקבות הטבח הנורא בבוקר שמחת תורה. אזרחים רבים עונדים סרט צהוב על בגדיהם או רכביהם לאות הזדהות וסולידריות עם החטופים שנשבו ע"י ארגון הטרור חמאס. סרטים צהובים נתלו ברחובות ערים רבות בישראל, על עצים, עמודי חשמל, גדרות ומכוניות. או סיכת דש בצורת סרט צהוב, המכונה גם "עיטור החופש".
מקורו של סמל זה בפולקלור האמריקאי, שם הוא משמש להזדהות עם שבויים וסולידריות עם לוחמים ותפילה לשובם לשלום. ישנן מספר תיאוריות למקור הסמל.
לפי דעה מקובלת, בעת מלחמת האזרחים האמריקנית ענדו משפחות חיילי צבא האיחוד (הצפון) צעיף צהוב, מטפחת צהובה או סרט צהוב כסמל לכך שהן מצפות ליקיריהם שישובו מן הקרבות. הצבע הצהוב של הסרט הוא גם צבעו של סמל חיל הפרשים של צבא הצפון האמריקני דאז.
מנגד יש הטוענים שיתכן שמקור המנהג עוד במלחמת האזרחים האנגלית בה ענדו אנשי הצבא הפוריטני סרטים צהובים על בגדיהם.
בישראל, עוד לפני הטבח בשמחת תורה, נעשה שימוש בסרט הצהוב כסמל לתקווה לשובם של שבויים. בשנת 1985, כאשר הוחזרו שבויי צה"ל יוסף גרוף, נסים שלם וחזי שי, משביים במסגרת עסקת ג'יבריל, קשרה אמו של יוסף גרוף מאות סרטים צהובים ברחוב שבו הם גרים, לקדם את פניו בשובו.
בשנת 2010, בעקבות המאמצים להעלות לתודעה את החייל החטוף גלעד שליט, חולקו ברחבי ישראל אלפי סרטים צהובים שנתלו על ידי אזרחים על מכוניותיהם לציון הזדהות עם משפחת החייל וכקריאה לשחרורו.
משמעות הצבע: על פי המומחים, כמו צבעים אחרים, גם הצבע הצהוב הוא רב משמעויות – זהו הצבע הבהיר, השמח, החם והאופטימי של אור השמש והחמניות אך גם צבע שמתריע על סכנה כמו תמרור המתריע על חומרים רדיואקטיביים או מבשר רעות כמו מחלת הצהבת ועיתונות צהובה.
הצהוב הוא גם הצבע הבולט ביותר בספקטרום, זה שעין האדם מעבדת תחילה, לפני כל גוון אחר. אפילו בראייה הפריפריאלית שלנו, יש לנו סיכוי כפול לזהות צהוב מאשר צבע אחר כמו אדום. הנראות החזקה של הצהוב הפכה אותו לכלי הכרחי בתכנון מערכות בטיחות ואבטחה. לכן, כלי רכב רגישים וחשובים כמו אוטובוסים לבית ספר ואמבולנסים נצבעים לא פעם בצהוב.
הוא גם משמש בשילוט שדורש תשומת לב מיוחדת (כאשר הוא משולב עם שחור כדי להפוך אותו לבולט יותר) כמו שילוט המתריע על חומרים מסוכנים, סרט אבטחה של המשטרה לתיחום של זירות פשע, אפוד שחובה להחזיק ברכב וגם תנועת המחאה "האפודים הצהובים" בצרפת ("les gilets jaunes") שמשתמשים באפוד צהוב כדי להשיג נראות גבוהה.
המחאה הירוקה באיראן
בשנת 2009 התרחשה באיראן המחאה הגדולה ביותר שהייתה מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979, והיא החלה לאחר בחירתו מחדש של הנשיא דאז מחמוד אחמדיניג'אד. יריבו בבחירות, מיר-חוסיין מוסאבי, שנחשב לרפורמיסט, עשה שימוש בצבע הירוק במהלך הקמפיין תוך שהוא קורא לבצע שינויים מסוימים בשיטת השלטון של האייתוללות.
הבחירה הטבעית בצבע הירוק הייתה משום שהירוק הוא צבע בעל נוכחות רבה בתרבות האיסלאמית. יש המקשרים אותו לטבע. המשורר איקבאל מאנסוריאן חימם את לבבות שומעיו בעצרת בחירות של מוסאבי כשקרא :"עשו את חיינו ירוקים שוב, הביאו את הגשם, הביאו תקווה".
המחאות שבאו לאחר נצחונו של אחמדיניג'אד נבעו מעדויות רבות כי נצחונו הושג ברמיה. כוחות הביטחון האירניים דיכאו את המחאות באלימות, עם עשרות הרוגים. אלפים נכלאו וישנם דיווחים כי חלקם עונו בכלא. על פי הדיווחים הלא רשמיים יצאו לרחובות כשני מיליון מפגינים.
העולם כולו בנוי על צבעים בעלי משמעויות כצבעי הדגל או צבעי קבוצות שונות בעולם הספורט. גם בישראל הצבעים מככבים בהפגנות, כך למשל ארגון "הדגלים השחורים" שהחל לפעול בשנת הקורונה, וכן ארגון "החזיית הוורודה" שהחל לפעול במחאה כנגד הרפורמה המשפטית.
לצד צבעים עולמיים כמו הצבע הסגול שהפך לסמל המזוהה עם אנשים עם מוגבלויות, הלבן שמזוהה עם חולי אלצהיימר, וכמובן הצבע השחור המשמש לאות אבל על אסונות וטרגדיות במדינות העולם.
0 תגובות