תצפית שגרתית של הסורק הלונרי של נאס״א (LRO) חשפה מכתש חדש בקוטר של כ־225 מטרים על פני הירח – כמעט פי שלושה מהמכתשים הגדולים ביותר שהתגלו בעשור האחרון. הגילוי פורסם בכנס המדעי לפלנטריות ולירח שנערך ב־17 במרץ בעיר דה וודלנדס, טקסס, על ידי המדען הפלנטרי מארק רובינסון, לאחר השוואה מדוקדקת בין תצלומים שנאספו לפני ואחרי אביב 2024.
רובינסון ציין כי על פי מודלים גאולוגיים, מכתש בסדר גודל כזה אמור להיווצר אחת ל־139 שנה בלבד. “במשך שנים אמרתי בצחוק למדענים שיחפשו מכתש בקוטר של מאה מטרים, מעניין אם ימצאו,” סיפר בהרצאתו. “עכשיו מצאנו אחד שפי שניים ויותר מזה – 225 מטרים.”
חלון להרכב הגאולוגי של הירח
המכתש החדש נוצר באזור גבול בין רמות הירח העתיקות לבין מישור לבה קפוא, מה שמעניק למדענים הזדמנות ללמוד על השכבות השונות של הקרקע הלונרית - אדמת הירח. עומקו נאמד בכ־43 מטרים, וקירותיו התלולים מעידים כי הפגיעה אירעה בסלע מוצק - לא באבק רך. המבנה האליפטי של המכתש מרמז שהחומר התת־קרקעי במקום אינו אחיד. סביבו נפרש שובל בהיר של סלעים ואבק, שניתזו למרחק של מאות מטרים - ואף אותרו סימנים להפרעה בפני השטח עד למרחק של כ־120 קילומטרים מהמוקד.
השלכות לתוכנית "ארטמיס" ולבסיסי הירח העתידיים
הגילוי מעורר שאלות רציניות סביב בטיחות עתידית של פעילות מאוישת על הירח נאס״א מתכננת לשגר את משימת "ארטמיס 2" – שתישא ארבעה אסטרונאוטים למסלול סביב הירח – לא לפני 1 באפריל 2026, כחלק ממאמץ רחב להקים נוכחות אנושית ממושכת על פניו בשנים שלאחר מכן.
אולם בהיעדר אטמוספרה, כל פגיעה עתידית של מטאוריט, גם קטן יחסית, עלולה לשחרר רסיסים הנעים במהירויות של קילומטרים בשנייה. “צריך לתכנן מערכות הגנה שיכולות לעמוד בפגיעות של חלקיקים קטנים שנעים במהירויות עצומות,” הזהיר רובינסון. המדענים מקווים שהמעקב המתמשך אחרי פני הירח יאפשר בעתיד לא רק לזהות אירועים נדירים בזמן אמת, אלא גם לנבא טוב יותר אזורים בטוחים לתחנות מאוישות ולציוד מחקר.
0 תגובות