צוותי חירום ממשיכים לפעול בנפאל בעקבות שיטפון קשה שהציף אזורים נרחבים ופגע במתקנים הידרואלקטריים לאורך נהר שטרישולי. עובדים שהצליחו להימלט מהמנהרות המוצפות מתארים שעות ארוכות של מאבק על החיים בתנאים קשים ביותר.
רם צ'אנדרא, שנלכד עם חבריו במנהרה, תיאר את הרגעים הקשים: "המים עלו והיה קשה להזיז את הרגליים. אם הייתי עוזב את השלב בסולם בו החזקתי - הייתי נופל אל מותי". הוא וחבריו נאלצו להיאחז בסולם שבתקרת המנהרה במשך שש שעות רצופות, עד שהצליחו להגיע לפתח. "היינו שישה ומאוחר יותר מצאנו עוד מישהו בשער המנהרה", הוסיף.
כאשר יצאו מהמנהרות, התגלה בפניהם היקף ההרס האדיר שהותיר השיטפון לאורך מאה קילומטרים. האסון נגרם כתוצאה מקריסת קרחונים וסחף אבנים מההרים, והוביל למות מאות אנשים ולהצפת קהילות שלמות.
למעלה מתשע מאות עובדים במפעלי האנרגיה ההידרואלקטרית באזור מוגדרים כנעדרים. עד כה חולצו או יצאו בכוחות עצמם כמאתיים ושבעים ותשעה עובדים, אך חשש רב שורר לגבי גורלם של האחרים.
מדורו: תמונות ראשונות מהכלא
שר האנרגיה, משאבי המים וההשקיה של נפאל, ביראג' בהקטה שרסטה, הבהיר ברשת החברתית כי חילוץ העובדים הלכודים במתקנים עומד בראש סדר העדיפויות של כוחות החירום.
מדאן סינג בודאה, עובד שהיה במקום בעת שיצא ממשמרת לילה, תיאר את רגעי הבריחה: "כשהסתכלתי החוצה, יכולתי לראות מים ולכן התחלתי לרוץ במעלה הגבעה". לדבריו, "הגבעה הייתה סלעית, עם עשב שגדל ביניהם. נאחזנו בדשא הזה כשטפסנו". הוא הוסיף כי "אלו שלא הצליחו לטפס למעלה - נסחפו".
רוב הניצולים שהגיעו מאזורים מרוחקים במערב נפאל איבדו קרובי משפחה וחברים באסון. רבים מהם נותרו ללא ציוד בסיסי או ביגוד שנקרע במהלך המאבק בזרם המים.
בהקטי רם בוהארה, ניצול נוסף, העריך כי מתוך כאלף עובדים שהיו באזור, רק כמאה הצליחו לצאת בחיים. הוא סיפר בדמעות על גיסו שנעדר במנהרות: "אשתו היא אחותי, והיא בהריון".
במקביל, צוותי החילוץ במפעל הניקוז שטרישולי 3A מנסים לקדוח חור מיוחד כדי להזרים אוויר ולהוריד מזון ללכודים. למרות הקריאות והחיפושים באמצעות חבלים, לא נרשמו סימני חיים מהמנהרה.
הגיאולוג ארנולד דיקס, המייעץ לצוותי החירום, ציין כי המבנה עצמו עשוי היה לעמוד בלחץ השיטפון אך לא ברור מה מצב המנהרות. "אנחנו לא יודעים כמה מהמנהרה הזו מלאה בבוץ או מים... אז אולי נצטרך לחפור 10 מטרים, או שאולי נצטרך לחפור 100 מטרים", הסביר.
אמאר ביסטא, מדריך טיולים שמיהר לאזור כדי לסייע בחיפוש אחר קרוביו, תיאר את הקושי הרב: "כולם מהאזור שלי, אתה יודע". הוא הוסיף כי "אנשים עדיין מקווים... אבל המציאות היא קשה".
ביסטא שיתף את תחושותיו הקשות: "הרבה לילות אני לא יכול לישון כי אני בוכה. אתה יודע, כמו כמה מבני דודיי, אחיותיי, הן איבדו את ילדיהן. אתה יכול רק לדמיין, ילדים בני 18".
לדבריו, למרות הפחד הגדול לחזור לאזור האסון, הרצון למצוא את החברים גובר. "אף אחד לא רוצה לחזור לשם... אבל הם רוצים את החברים שלהם בחזרה", ציין ביסטא, והוסיף כי "אנחנו רוצים שאנשים יידעו שניסינו כמיטב יכולתנו להחזיר את החברים שלנו... אפילו אם נמצא את הגופות זה ייתן קצת נחמה לנפשנו".
0 תגובות