פרויקט מחקר ייחודי באוניברסיטת דלאוור שבארצות הברית עשוי לשנות את הדרך שבה מדענים צופים את עוצמתם של הוריקנים. החוקרים מצאו דרך לרתום כרישים השוחים מול החוף המזרחי של היבשת לאיסוף נתונים חיוניים מתחת לפני הים.
השיטה פשוטה יחסית: חיישן אלקטרוני זעיר מוצמד לסנפיר הגב של הכריש, והוא ממשיך בשגרת חייו הטבעית - שוחה, צולל ועולה. במהלך תנועתו הרגילה, החיישן אוסף מידע רציף.
החיישן פועל באופן עצמאי ללא הפרעה לכריש. כל אימת שבעל החיים עולה אל פני המים, המכשיר מתקשר עם רשת לוויינים ומעביר את הנתונים שנאספו. כך מתקבלות מדידות מאזורים ומעומקים שקשה להגיע אליהם באמצעים מסורתיים כגון ספינות או מצופים.
החיישן רושם שלושה פרמטרים עיקריים: טמפרטורת המים בעומקים שונים, רמת העומק עצמה, והמוליכות החשמלית של המים - נתון המאפשר להעריך את רמת המליחות.
השימוש בבעלי חיים לאיסוף מידע אוקיינוגרפי אינו חדש לחלוטין. במשך שנים עושים חוקרים שימוש בפילי ים באזורים קוטביים למטרה דומה. אולם הכרישים מציעים יתרון מיוחד: הם נפוצים, נעים על פני שטחים נרחבים, ויכולים לספק מידע ממגוון רחב של אזורים באוקיינוס.
הקשר בין נתונים אלה להוריקנים הוא ישיר ומשמעותי.
הוריקן שואב את עוצמתו לא רק מהאטמוספרה. מים חמים באוקיינוס מהווים מאגר אנרגיה מרכזי עבורו.
החוקרים מתמקדים בשכבת המים העליונה המעורבבת. ככל שכמות החום הצבורה בה גדולה יותר, כך גדל הסיכוי שהסופה תתחזק. לפיכך, אין די בידיעת טמפרטורת פני הים בלבד - יש חשיבות רבה להבין כמה חום נמצא גם מתחת לפני השטח.
כאן טמון היתרון של השיטה החדשה. במקום לשלוח מכשירים ייעודיים לכל נקודה, החוקרים מנצלים את תנועתם הטבעית של בעלי חיים השוהים ממילא באותם אזורים, ומקבלים שורה ארוכה של מדידות רציפות.
0 תגובות