נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק מציין היום (יום ג') את יום הולדתו התשעים. כמעט עשרים שנה חלפו מאז פרישתו מהשיפוט, אך כלים משפטיים רבים שהתפתחו בתקופת כהונתו ממשיכים לעמוד במוקד הדיון הציבורי על מערכת המשפט בישראל.
כדי להבין את היקף השינוי שחל, יש להתחיל דווקא בעילת הסבירות. הרבה לפני שהעילה הפכה לנושא מחלוקת ציבורית, ברק קידם את השימוש בה כמבחן לבחינת החלטות רשויות המדינה.
השאלה שבית המשפט בחן כבר לא הייתה רק האם לשר או לפקיד הייתה סמכות לקבל את ההחלטה. השופטים החלו לבחון גם כיצד התקבלה ההחלטה, אילו שיקולים נשקלו והאם התוצאה נמצאת במתחם הסבירות.
ברק ניסח זאת בצורה חדה: "אופציה בלתי סבירה היא אופציה בלתי חוקית". לשיטתו, השופט אינו מחליף את הרשות ואינו בוחר במקומה בין כמה אפשרויות סבירות. הוא מתערב כאשר ההחלטה חורגת מהמתחם.
אלא שהכוח לקבוע מה נמצא בתוך אותו מתחם הונח בידי השופטים. מכאן צמחה הביקורת שלפיה מבחן הסבירות מאפשר לבית המשפט להחליף את שיקול דעתם של נבחרי הציבור בשיקול דעתו שלו.
העתירה נדחתה, אבל הדלת נפתחה
אחד המקרים שממחישים את השינוי הוא בג"ץ רסלר, שעסק בגיוס בני ישיבות. העתירה עצמה נדחתה, פרט שנוטה להיעלם מהשיח על פסק הדין. אלא שבדרך לדחייתה קבע בית המשפט שני דברים משמעותיים: לעותרים יש זכות לפנות לבג"ץ, וסוגיית גיוס בני הישיבות שפיטה.
התוצאה המיידית הייתה ניצחון למדינה, אך הקביעה העקרונית פתחה את הנושא להמשך התערבות משפטית. ברק סבר כי "מלוא הארץ שיפוט", וכי גם סכסוך פוליטי במהותו יכול לעמוד לבחינת בית המשפט.
כך התחברו שני שינויים שקידם: הרחבת זכות העמידה, שקובעת מי יכול להגיש עתירה, והרחבת השפיטות, שקובעת באילו נושאים בג"ץ יכול לדון. כאשר יותר אנשים רשאים לעתור ויותר נושאים נחשבים שפיטים, בית המשפט נכנס למקומות שבעבר נשארו מחוץ לאולם.
ברק הסביר פעם כיצד הוא רואה את גבולות התפקיד: "אני לא רופא, אבל יש לי כלים לדעת מתי רופא התרשל. אני לא טייס, אבל יש לי כלים לדעת מתי טייס התרשל. אני לא רמטכ"ל, אבל יש לי כלים לדעת מתי רמטכ"ל ביצע את תפקידו באופן לא ראוי. זה המקצוע שלי".
משפט זה מסביר חלק גדול מתפיסתו. השופט אינו רופא, טייס או רמטכ"ל, אבל לדעת ברק הוא רשאי לבדוק אם בעלי התפקידים הפעילו את סמכותם כחוק.
הסמכות לפסול חוק של הכנסת
מעל כל השינויים ניצבת המהפכה החוקתית. בעקבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, ברק טען כי חוקי היסוד קיבלו מעמד גבוה יותר מחקיקה רגילה.
בפסק דין בנק המזרחי קבע בית המשפט כי הוא מוסמך לפסול חוק של הכנסת שאינו מתיישב עם חוקי היסוד. ברק לא קבע זאת לבדו, שופטים נוספים היו שותפים לקביעה, אבל הוא היה מי שעיצב וקידם את התפיסה המשפטית הזאת.
גם כאן חשוב להבחין בין ההחלטה העקרונית לבין הפסילה בפועל. פסק דין בנק המזרחי הכיר בסמכות, אך המקרה הראשון שבו בג"ץ פסל הוראת חוק לאחר המהפכה החוקתית הגיע בפסק הדין בעניין לשכת מנהלי ההשקעות. בית המשפט ביטל הוראות בחוק שהסדיר ייעוץ וניהול תיקי השקעות, לאחר שנקבע כי הן פוגעות בחופש העיסוק. הכנסת התבקשה לתקן את החוק, והוא אכן תוקן.
זו הייתה המשמעות המעשית של המהלך: חוק שעבר בכנסת כבר לא היה בהכרח סוף הדיון. בית המשפט קיבל את האפשרות לבחון אותו מול חוקי היסוד ולבטל אותו.
גם העימות סביב יבוא בשר לא כשר מראה שהתמונה מורכבת יותר. בג"ץ קבע כי האיסור על היבוא סותר את חופש העיסוק, ובעקבות המשבר חוק היסוד שונה ונחקק חוק בשר ומוצריו. בהמשך, הרכב בראשות ברק דחה עתירות שהוגשו נגד החוק החדש. ברק הכיר בסמכות הכנסת לשנות בחקיקה הלכות שנקבעו בבית המשפט, אף שהתנגד להתחייבות מראש לחוקק חוקים שיבטלו פסיקות הפוגעות בסטטוס קוו הדתי.
לא רק בג"ץ והממשלה
ההשפעה של ברק לא נשארה במשפט החוקתי. בפסק דין אפרופים הוא שינה את הדרך שבה בתי המשפט מפרשים חוזים. במקום להיצמד רק למילים שנכתבו בהסכם, ניתן משקל גם לנסיבות שבהן נחתם ולמטרה שהצדדים ביקשו להשיג.
זו אינה שאלה שנוגעת רק למשפטנים. כאשר אדם או חברה חותמים על חוזה, השאלה היא האם המילים הכתובות הן שקובעות, או שבית המשפט רשאי להתבונן גם במה שעמד מאחוריהן. הביקורת על הלכת אפרופים הייתה שהיא פוגעת בוודאות המשפטית והמסחרית.
ברק הותיר חותם גם ביחסים שבין בג"ץ לבתי הדין הרבניים. בפסק דין בבלי נקבע כי בתי הדין חייבים להחיל את הלכת שיתוף הנכסים בין בני זוג. עם זאת, בפסק דין שעסק ביהודים שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל, נקבע כי רק בית הדין הרבני מוסמך להתיר את נישואיהם.
עם פרישתו אמרה עליו הנשיאה דורית ביניש: "המשפט בתום כהונתו שונה בתכליתו מהעידן הקודם לו". זו אולי השורה המדויקת ביותר על אהרן ברק. הוא קיבל מערכת משפט אחת והשאיר אחרת: בית משפט שפותח את שעריו ליותר עותרים, דן ביותר נושאים, בוחן החלטות ממשלה ואף מחזיק בסמכות לפסול חוקים של הכנסת. בגיל תשעים, הכוח הזה ממשיך לשאת את שמו.
0 תגובות