"מי יודע אם נהיה בעולם הזה": הבכי הנסער של הגאון רבי משה שטרנבוך

סמוך לחצות הליל הגיעו להיכל הישיבה מאות רבות מתושבי העיר, רבנים ודיינים לצד המוני עמך בית ישראל, שהצטרפו למאות בני הישיבה שמילאו את בית המדרש עד אפס מקום. כולם התכנסו כאחד, צפופים ודחוקים, לשמוע את קולו בקודש של הפוסק שליט"א.

טרם שניגש לפני התיבה, נשא הרב דברי התעוררות חוצבי להבות, שהרעידו את נימי הלב. במהלך דבריו פרץ הפוסק בבכי נסער מספר פעמים. "הנה עומדים אנו שוב בימי הסליחות", אמר הרב. "הנביא צועק: 'היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו?!' – אף אנחנו נצעק ונאמר: כל כך הרבה אסונות אירעו בשנה האחרונה, מלחמות, גזרות וטרגדיות שפקדו את הכלל והפרט, והעם לא יחרדו?! איך לא נתמלא פחד, פחד ורעדה ממש?! מי יודע אם בשנה הבאה עוד נהיה בעולם הזה..."

הגר"מ הרחיב והביא את דברי חז"ל והספרים הקדושים על גודל חובת התשובה בעת הזאת, והתריע כי אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

סליחות ראשונות אצל אדמו"ר מקרעטשניף

חיים כהן|06.09.26

עוד עורר הרב את הציבור לנצל את ימי הרחמים והסליחות לתיקון המעשים, להגברת חזקים בתורה ובמוסר, ולזהירות מיוחדת בבין אדם לחברו. בדבריו הנוקבים עמד על כך שבעת כזאת, כשמידת הדין מתוחה בעולם והסכנות מקיפות מכל עבר, לא די בקבלה בעלמא אלא מוטל על כל אחד ואחד לעשות חשבון נפש נוקב, לבכות על פשעיו ולבקש מחילה וסליחה מעומק הלב. הדברים הותירו רושם עז על כל אלו שזכו להסתופף בהיכל באותה שעה.

לאחר משא הקודש עבר הגר"מ לפני התיבה לאמירת הסליחות ברוב רגש וכיסופין. עם תום התפילה עברו המוני המשתתפים בסך במשך זמן רב להתברך בברכת השנים.

לשמחתם של תלמידי הישיבה, התעכב הרב בבניין הישיבה בבית שמש עד ליום ראשון, אז זכו הבחורים לתפילת שחרית מתוך התעלות בצל הקודש.

לאחר התפילה וסדר הלימוד, נשא הרב שיעור כללי מעמיק בסוגיא חמורה ד"לא מכליא קרנא" במסכת בבא קמא (דף ג'). ובסיום השיעור האציל הפוסק את ברכת קודשו לכלל תלמידיו, בני הישיבה, שיזכו לעלות במסילת הישרים ולהתעלות בתורה וביראת שמים. לאחר מכן שב לנווה קודשו בשכונת הר נוף בירושלים להמשך עבודת הקודש לקראת ימי הרחמים והרצון.