יועץ נדל"ן חרדי מודה בכנות: "אינני יודע לטייל כראוי. כמעט בכל מקום שאני מגיע, לאחר דקות ספורות אני מוצא את עצמי שואל: כמה עולה כאן דירת שלושה חדרים? אך זו כבר הרגל מקצועי".
במקום להתמקד אך ורק בנוף, הוא מתבונן בבניינים. במקום ליהנות מהרחוב, הוא חושב מי מתגורר שם, כמה משלמים דמי שכירות, והאם קיים פוטנציאל להשקעה.
אולם דווקא באחד הטיולים האחרונים, הוא תפס את עצמו על חם. עמד מול שכונה שנראתה לו מושלמת לחלוטין - הרחובות מטופחים, האווירה מצוינת, בית הכנסת מלא, והחל להריץ בראש תסריטים: "אולי דווקא כאן נמצאת ההשקעה הבאה שלי".
ואז שאל את עצמו שאלה אחת שעצרה אותו במקום: האם אני באמת רואה את העיר, או שמא אני רואה את התחושות שלי? באותו רגע הבין שאינו מסתכל על העיר כמשקיע, אלא כמטייל.
דווקא משום שאנו נמצאים בעיצומו של בין הזמנים, הוא החליט לעצור השבוע את סדרת סקירות הערים. בשני הטורים הקרובים לא יידון על עיר מסוימת, אלא עלינו - על הדרך שבה אנו מקבלים החלטות.
השבוע יוסבר מדוע בין הזמנים עלול להטעות אותנו, ובשבוע הבא ייבחן כיצד ניתן להפוך אותו לאחד מכלי העבודה הטובים ביותר של משקיע.
אין אנו רואים את המציאות - אנו מפרשים אותה
אחד התחומים המעניינים בכלכלה ההתנהגותית עוסק בשאלה פשוטה: מדוע אנשים חכמים מקבלים לעתים החלטות פחות נכונות?
התשובה היא שהמוח האנושי אינו קולט את המציאות כמו מצלמה. הוא מפרש אותה, משלים פערים, ומושפע מהרגש, מהחוויה ומהעולם שממנו באנו. לפיכך, שני אנשים יכולים להסתובב באותה שכונה בדיוק - ולצאת ממנה עם שתי מסקנות הפוכות לחלוטין. וזה בדיוק מה שעלול לקרות גם בבין הזמנים.
כיצד זה נראה בפועל?
ראשית, אנו מתבלבלים בין מצב הרוח לבין איכות ההשקעה. כאשר אנו בחופשה, הכול מרגיש טוב יותר. אין עבודה, אין לחץ, אין שגרת יום. הילדים שמחים, אנו רגועים, והעיר נראית פתאום יפה ומזמינה. אך האם העיר השתנתה? כלל לא. רק מצב הרוח שלנו השתנה, והמוח צובע גם את ההחלטות הכלכליות באותם צבעים.
שנית, אנו חושבים כמו אורחים, במקום כמו תושבים. נניח ששכרתם דירה מול הים בקריית ים. אתם קמים בבוקר לנוף מרהיב, יורדים לטיילת, ונהנים מכל רגע. קל מאוד לחשוב: זה בוודאי המקום המבוקש ביותר בעיר.
אולם המשפחה שתחפש לגור בעיר חמש שנים אינה מחפשת בהכרח את אותו הדבר. היא רוצה תחבורה נוחה, קרבה למקום העבודה, מוסדות חינוך, מרכז מסחרי. חשוב לזכור: השוכר העתידי אינו חי את החופשה שלכם - הוא חי את יום שלישי בבוקר.
שלישית, אנו בונים תמונה שלמה מרגע אחד. חבר המתגורר באחת מערי הפריפריה סיפר שבדרך כלל בית הכנסת בשכונתו מורכב מקבוצה קטנה ומגוונת של מתפללים.
אך בשבת של בין הזמנים הגיעו לעיר עשרות משפחות חרדיות שבאו להתרשם. בית הכנסת היה מלא באברכים. מי שהיה מגיע רק באותה שבת היה יכול להשתכנע שמדובר בשכונה חרדית מתפתחת.
אולם הוא פשוט ראה רגע אחד, ולא את המציאות של כל השנה. וזו בדיוק הדרך שבה המוח עובד - הוא רואה תמונה אחת ומשלים ממנה סיפור שלם.
אז מה עושים?
אין צורך להפסיק להסתובב בערים. להיפך - בין הזמנים הוא זמן נפלא להכיר מקומות חדשים. אך יש כלל אחד שחשוב שלא לשבור: בין הזמנים נועד לגלות רעיונות, לא לקבל החלטות.
אם חזרתם מטיול והתלהבתם מעיר מסוימת - מצוין. רשמו אותה, חזרו אליה בעוד שבוע, דברו עם תושבים שחיים שם כל השנה, בדקו מי באמת שוכר שם דירות, והבינו מה מניע את הביקוש.
ורק לאחר מכן שאלו: האם אני אוהב את העיר, או שמדובר באמת בהשקעה טובה? שכן בסופו של דבר, משקיע אינו קונה עיר שנראית טוב ביום חופש - משקיע קונה עיר שיש לה סיבה להיות טובה גם ביום חול.
בשבוע הבא ייבחן השאלה ההפוכה: אם כבר יצאתם לטייל, כיצד ניתן להפוך את בין הזמנים להזדמנות אמיתית לזהות השקעות שאחרים מפספסים?
הכותב הוא יועץ נדל"ן המלווה משפחות ומשקיעים, ובעל חברת ניהול נכסים בחיפה והקריות. לכל פניה ושאלה ניתן לפנות במייל ysraelkikar@gmail.com
0 תגובות