שבועות ספורים לאחר שקמפיין ציבורי חריג ורחב היקף טלטל את תושבי הערים החרדיות ושלח גלי הדף בעולם החרדי, נחשפת כעת הדמות שעומדת מאחורי הקלעים: הרב פיני דונר. רב חרדי מלוס אנג'לס, שמגדיר את המהלך כ"מהפכה חדשה".
הקמפיין, שיצא לדרך בעיתוי רגיש במיוחד - במהלך תהליך השיבוצים של אלפי תלמידות לקראת שנת הלימודים - מחה נגד מה שמתואר כ"חוסר צדק משווע" בקבלת תלמידות ספרדיות, בנות בעלי תשובה וחרדים עובדים למוסדות החינוך. המהלך שכלל שילוט ופעילות שטח יוצאת דופן: רכבים עם מערכות כריזה השמיעו מסרים דרמטיים, מסע לוויה עצוב, והכל תחת השם האנונימי "מי ידאג לנו?" דימה הודעת אבל על הורה שקרס ומת משברון לב לאחר שבתו נדחתה שוב ושוב מסמינרים.
לוויה סמלית שהציתה את הרחוב
במהלך הלוויה המדומת נשאו המשתתפים ארון קבורה ברחובות בני ברק, קראו תהילים וחילקו כרוזים שהציפו שנים של השפלה במערכת הרישום. אחד המראות המעוררים ביותר היה מצבה מדומה שעליה נכתבה המילה "פרנק" - מונח שמסמל לטענת המארגנים את הסטיגמה והתיוג החברתי שממשיכים לרדוף משפחות ספרדיות בתוך חלקים ממערכת החינוך.
התמונות הופצו במהירות והציתו ויכוח עז בשכונות החרדיות, בעיתונות ובמדיה החברתית. בעוד שתומכים כינו את הקמפיין כואב אך הכרחי, מבקרים טענו כי השימוש במוטיב הלוויה חצה קו אדום.
בראיון לאתר החדשות VINnews, מסביר הרב דונר כי הסערה עצמה מוכיחה את נחיצות המהלך: "במשך שנים אנשים לחשו על הבעיה הזו. כולם יודעים שהיא קיימת, אך אף אחד לא רוצה להגיד זאת בקול רם. יצרנו משהו שאי אפשר להתעלם ממנו". אף שבארה"ב הקמפיין זכה לתשומת לב מועטה, בישראל הוא הפך לאחד הנושאים המדוברים ביותר ואלפי משפחות דנות כעת בגלוי בנושאים שבעבר נלחשו בדלתיים סגורות.
"זה לא רק עניין עדתי"
הרב דונר מדגיש כי הנושא חורג בהרבה מהקשר העדתי הצר של ספרדים מול אשכנזים, ובבסיסו עומדת השאלה האם כל ילד בקהילה זוכה ליחס של כבוד והגינות. לדבריו, משפחות חרדיות עובדות, בעלי תשובה ואחרים שאינם מתאימים לפרופיל חברתי צר, נתקלים במכשולים דומים רק מפני שאינם מתאימים לתדמית האידיאלית של מישהו.
הקמפיין צף על רקע בדיקה מחודשת ונוקבת של אפליה ברישום. בקשה משמעותית לאישור תביעה ייצוגית, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בינואר 2025 על ידי עמותת "נוער כהלכה" נגד עיריית ירושלים ושלוש רשתות סמינרים גדולות של בית יעקב, טוענת כי סמינרים מובחרים מפעילים מכסות לא רשמיות המגבילות קבלת בנות ספרדיות ומזרחיות.
הדחיות מוצגות לרוב כעניין של סטנדרטים לימודיים, התאמה תרבותית, רקע משפחתי או רמת דתיות. הטענות טרם הוכרעו בבית המשפט, ועיריית ירושלים חולקת על אופן הצגת הראיות, בטענה כי חלק מההתבטאויות שצוטטו משקפות מעשים של עובד ספציפי ולא מדיניות רשמית.
הנתונים שהדליקו את האש
עם זאת, הנתונים בעתירה משכו תשומת לב רבה: לפי הבקשה, 539 בנות נותרו ללא שיבוץ בסמינר לשנת הלימודים תשפ"ה (2024-2025). מתוך אלו שסווגו לפי מוצא, 354 היו ספרדיות, 180 אשכנזיות, ו-5 סווגו כ"חצי-חצי".
העתירה מפנה גם למאגר מידע עירוני פנימי, שלטענתה נוהל במשך כמעט שני עשורים, שבו סווגו מועמדות באמצעות מזהים עדתיים כמו "בית יוסף" ו"רמ"א", וכלל הערות המתייחסות ל"מנטליות אשכנזית" או "מראה אשכנזי" - המעידות לדעת המבקרים על פרקטיקות מפלות.
עבור הרב דונר, נתונים אלו היו נקודת השבירה. הוא מזכיר כי הנושא צף שוב ושוב ב-20 השנים האחרונות, כמו בפרשת בג"ץ עמנואל המפורסמת שבה נפסק כי הפרדה בין מסלולי לימוד בבית יעקב מהווה אפליה אסורה, או באלעד, שם התערבו הרשויות לאחר שכל 25 המועמדות האשכנזיות לסמינר התקבלו לעומת 5 בלבד מתוך 93 מועמדות ספרדיות.
"אם היה מדובר בקומץ מקרים מבודדים, לא היינו דנים בזה, אך אלפי משפחות מתמודדות עם האתגרים הללו שנה אחר שנה", אמר הרב דונר.
"אני לא נלחם באף אחד"
הרב דונר, שגדל במשפחה חרדית בלונדון והתחנך במוסדותיה, מדגיש כי מטרתו אינה לתקוף את העולם החרדי אלא לחזקו, וכי הוא גאה להיות חלק ממנו. הוא דוחה את הטענה כי העלאת הנושא מהווה פגיעה בהנהגה הרבנית: "אני לא נלחם באף אחד, חס ושלום. אני מאמין שאם רבים מהגדולים שלנו היו רואים את המצבים הללו במו עיניהם, הם היו רוצים לטפל בהם".
הוא מזכיר מכתבים ממרן הגרא"מ שך זצ"ל שהתנגד לאפליה נגד מזרחיים, והנחיות ממרן הגרש"י אלישיב זצ"ל שעודדו ייצוג ספרדי הולם, ומוסיף כי ישנם אנשים המתחבאים מאחורי שמה של התורה בזמן שהם עושים משהו שגדולי התורה עצמם גינו.
הוא אינו מתחרט על הדימויים הדרמטיים של הלוויה בבני ברק. הוא מבין את חוסר הנוחות שהם עוררו, אך לדעתו הדבר היה הכרחי: "אם מכתב רגיל או עוד פגישה שקטה היו עוזרים, היינו עושים זאת".
השיח כבר לא בלחישות
האם המהלך יוביל לשינוי משמעותי? ימים יגידו. אך דבר אחד ברור: השיח כבר אינו מתנהל בלחישות, ושבועות לאחר שארון הקבורה הסמלי עבר ברחובות בני ברק, המסר שלו ממשיך להדהד.
כפי שמסכם הרב דונר: "הארון היה ריק, אך הכאב היה אמיתי לגמרי".
0 תגובות