בעיצומה של מהומת חוק הגיוס – או כפי שמכנים אותו במיומנות אנשי השמאל, "חוק ההשתמטות" - התכנסו יועציו של אביגדור ליברמן, יו"ר סיעת 'ישראל ביתנו', למרתון יצירתי במיוחד: איך הופכים את סערת הציבור לקולות בקלפי. אחרי שעות של סיעור מוחות, נולדה הברקה של ממש - לא פחות מקמפיין גיוס משכנע, מסוג הקמפיינים שבסופם "תדע כל אם עברייה" מיהו המנהיג הדגול שלוחם את מלחמתם של מתנגדי מתן הפטור לבני הישיבות.
לאחר שעות ארוכות של סיעור מוחות, הגיעו לנוסחה המושלמת (או לפחות כזו שמצטיירת ככזו), והיא - סלוגן חדש. ולא סתם סלוגן, אלא כזה שיצלצל חזק כמו פעמוני הכנסיות במולדובה. "לא מתגייסים, לא מצביעים" - קצר, קליט, נעים לציטוט, ובעיקר נועד לחרוך את התודעה הציבורית. את הסיסמה עטפו בצבעי כחול-לבן (כי אין כמו דגל ישראל כדי להוסיף פטריוטיות למופע), וקדימה - שים את זה מאחורי כל נאום, בכל תמונה, בכל ראיון. שמישהו עוד יפספס מי פה הגיבור הלאומי החדש.
רק דבר אחד קטן נשכח מאחורי הקלעים - עברו הצבאי של האיש שדורש כל כך הרבה מהציבור. אם נחזור אחורה ונפשפש ברזומה של ליברמן, נגלה שמדובר בלוחם עז רוח - בתנאי שמכירים בכך שגם משרדי הממשל הצבאי בחברון נחשבים חזית. האיש שירת כמש"ק (-מפקד שאינו קצין. י.כ.) הגנה מרחבית, במסגרת שירות מקוצר של שנה אחת. שנה בלבד - כי למה למשוך את זה, כשאפשר לעבור מהר למילואים? שם הספיק לעשות קורס תומ"ת (-תותחן מתנייע. י.כ.) אבל אל דאגה - לא באמת הגיע לשוחות. לא הסתער על מחבלים עם סכין בין השיניים. בכל זאת, לא כולם בנויים לקרב. אז איך זה שהאיש שמעולם לא סיכן את חייו עבור המדינה, מרשה לעצמו להציע שלילת זכות הצבעה על בסיס שירות צבאי?
אז נכון, גם שירות עורפי תורם. אי אפשר לנהל צבא בלי אלה שמאיישים את העורף. אבל מכאן ועד להטיף מוסר למי שתורם בדרכים אחרות - קצת מוגזם. במיוחד כשהציבור החרדי, שליברמן כל כך אוהב להצליף בו, ממלא שורות שלמות במד"א, בזק"א, ובעוד שורת עמותות שפועלות בשעות שליברמן וידידיו שמסיתים נגד הציבור החרדי, כבר ישנים במיטותיהם.
אפשר היה אולי להבין אם מי שדורש "גיוס או שלילת זכות ההצבעה" היה יוצא סיירת לשעבר, צנחן או לוחם ביחידת מסתערבים. אבל כשמדובר באיש שלא ראה אויב בעיניים – אלא בעיקר דוחות - זה מריח יותר כמו קמפיין מאשר אידיאולוגיה.
והסיסמה? בואו נהיה כנים. לו באמת ליברמן היה דואג למילוי החוסרים ביחידות הקרביות, אולי היה מעדיף לרוץ עם הסלוגן "לא מקריבים – לא מצביעים". אבל אז הוא היה צריך גם להחיל את זה על עצמו, וזה כבר פחות נוח.
ולפני שנסיים, מילה על ידידו הוותיק יאיר לפיד - שבילה במשך שנות שירותו באולפנים הממוזגים של גלי צה"ל. אין ספק, עוד לוחם בלתי נלאה למען הדמוקרטיה. אז כששניים כאלה מרימים את נס המאבק ב"משתמטים", אפשר רק להסיק דבר אחד: כשזה מגיע לציניות - השמיים הם הגבול.
0 תגובות