מתיחות שיא בלבנון: בשעה שהאזור כולו נראה כמרקחה רגע לפני פיצוץ, גורם רשמי בארגון הטרור חיזבאללה חושף בשיחה עם סוכנות הידיעות הצרפתית AFP את האסטרטגיה של הארגון מול האיומים האמריקניים.
לפי הדיווח, בחיזבאללה העבירו מסר כי הארגון לא יתערב צבאית במקרה של "תקיפה מוגבלת" מצד ארצות הברית נגד יעדים באיראן.
עם זאת, בארגון הטרור הלבנוני הבהירו כי ישנו "קו אדום" אחד שחצייתו תוביל לתגובה חריפה: פגיעה ישירה במנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי. הצהרה זו מגיעה על רקע החשש הכבד בלבנון כי גרירת המדינה למלחמה אזורית תוביל להרס תשתיות קריטיות, כאשר ישראל כבר שיגרה אזהרות ברורות לגבי פגיעה בנמל התעופה הבינלאומי בביירות ובמתקנים אזרחיים נוספים.
המרוץ נגד השעון באיראן במקביל ללוחמה הפסיכולוגית מלבנון, אתר "בלומברג" חושף נתונים מדאיגים המעידים על הכנות קדחתניות ברפובליקה האיסלאמית. נתוני חברת Kpler, העוקבת אחרי תנועת מכליות נפט בזמן אמת, מראים כי איראן החלה ב"מבצע פינוי" בהיקף חסר תקדים של נפט מנמל האי חארג'.
מאיר גפני בסינגל פורימי משעשע: "לא יכרע"
לפי הנתונים, בין ה-15 ל-20 בפברואר הועמסו כ-20 מיליון חביות נפט – קצב של יותר מ-3 מיליון חביות ביום. מדובר בזינוק של פי שלושה מהכמות הרגילה, צעד שמזכיר באופן מחשיד את ההכנות האיראניות ערב מבצע "פטיש חצות" האמריקני בשנה שעברה.
ריכוז כוחות שלא נראה כמותו הבהילות האיראנית אינה מקרית. ארצות הברית מרכזת כעת במזרח התיכון את כוח הלחימה הגדול ביותר מאז מלחמת המפרץ השנייה בשנת 2003. נראה כי בטהרן מבינים שהפעם האיומים עלולים להפוך למעשים, ומנסים למקסם את יצוא הנפט – עמוד התווך של הכלכלה האיראנית – לפני שחסימת מצר הורמוז או תקיפת הנמלים יהפכו למציאות.
האם השקט היחסי בגבול הצפון יישמר או שאנחנו בדרך למערכה רב-זירתית שתשנה את פני המזרח התיכון? בכירי מערכת הביטחון בישראל ובעולם עוקבים בדריכות אחרי כל תנועה בנמל חארג' ובמפקדות חיזבאללה בביירות.
כפי שדווח מוקדם יותר היום, משרד החוץ האיראני דחה בנחרצות את טענותיו של הנשיא דונלד טראמפ בנוגע לתוכנית הטילים והגרעין של המדינה, וכינה אותן "שקרים גדולים". דובר משרד החוץ, אסמאעיל בקאעי, הצהיר כי ההאשמות האמריקניות הן חזרה על דברי כזב שנועדו להגביר את הלחץ על טהרן.
הסערה הנוכחית התעוררה בעקבות נאומו השנתי של טראמפ בקונגרס, בו התייחס ישירות לאיום הנשקף מהארסנל האיראני. בנאומו אמר טראמפ:
"הם כבר פיתחו טילים שיכולים לאיים על אירופה ועל הבסיסים שלנו מעבר לים, והם עובדים על בניית טילים שבקרוב יגיעו לארצות הברית של אמריקה".
טראמפ אף הוסיף כי איראן ממשיכה לרדוף אחרי שאיפותיה הגרעיניות למרות האזהרות שקיבלה.
למרות הצהרות אלו, כידוע, לאיראן יש ארסנל מרשים של בין 1,500 ל-2,000 טילים מסוגים שונים, הטווח המרבי שלהם עדיין אינו מגיע לשטח ארה"ב. בין הטילים המרכזיים שבידיה ניתן למצוא את ה-Khorramshahr עם טווח של 2,000–3,000 ק"מ, ה-Sejjil המגיע ל-2,000 ק"מ, וה-Emad בעל טווח של 1,800 ק"מ.
שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, אף הודה בראיון כי לארצו חסרה כיום היכולת לפגוע ביבשת אמריקה, אם כי היא מסוגלת לפגוע בבסיסים אמריקניים באזור.
אל מול היכולות האיראניות, המעצמות הגדולות מחזיקות בטילים בליסטיים בין-יבשתיים המכסים חלקים נרחבים בהרבה מכדור הארץ.
רוסיה מפעילה את מערכת ה-RS-24 Yars (יארס), טיל נייד בעל טווח של 12,000 ק"מ, המסוגל לשאת מספר ראשי נפץ גרעיניים ולחדור מערכות הגנה. במקביל, ארצות הברית מחזיקה בטיל ה-UGM-133 Trident II (טרידנט 2), המשוגר מצוללות.
טיל זה נחשב למדויק ביותר ובעל טווח שמגיע לכ-12,000 ק"מ (7,500 מייל) בטעינה מופחתת, מה שמאפשר לו להוות זרוע אסטרטגית קטלנית בכל מקום בעולם. גם סין מהווה שחקן משמעותי בזירה זו עם טיל ה-JL-2, המוזכר במקורות כאחת המערכות המקבילות לטילים הבין-יבשתיים של המעצמות האחרות. ובטווחים מעט פחותים יש גם לצפון קוריאה "לטענתה".
המרוץ הטכנולוגי הזה מדגיש את הפער בין היכולות האזוריות של איראן לבין הכיסוי הגלובלי של המעצמות, בעוד הקהילה הבינלאומית דרוכה לקראת המשך המשא ומתן הדיפלומטי.
0 תגובות