אריה דרעי, האיש המזוהה יותר מכל עם הפוליטיקה החרדית-ספרדית, מעיד על עצמו שמעולם לא שאף להגיע לזירה הציבורית, בראיון לעודד הרוש בערוץ 14 הוא מספר:
"אם חלמתי להיות בפוליטיקה? לא חלמתי להיות בפוליטיקה. זה לא הייתה שאיפה שלי, החלום שלי באמת היה להקים ישיבה... ישיבת חברון לספרדים... כיוון שהיינו מיעוט קטן שם. רציתי לעשות ישיבה כזאת יותר גדולה מישיבת חברון... שזה היה חלום שלי".
דרעי מתאר: "אשתי לקחה אותי, היא לקחה בן ישיבה שהולך להיות ראש ישיבה. זה מה שחלמה וזה מה שהיא הייתה בטוחה".
כאשר מרן הרב עובדיה יוסף החל "לדחוף אותו בכוח" לתפקידים ציבוריים, יפה לא נותרה אדישה. "היא כעסה על זה מאוד".
אני פוליטיקאי?
הרב עובדיה, שהיה "מאוד בעל רגש", ראה את דמעותיה ולקח את הדברים ברצינות רבה. תשובתו הייתה: "זה נכון, הבטחתי לך, אבל קיימתי את ההבטחה שלי הרבה יותר ממה שהבטחתי לך", אמר לה הרב. "הבטחתי לך שהוא יהיה ראש ישיבה גדול? הוא עכשיו מקיים הרבה ישיבות בשביל הרבה ראשי ישיבות".
כשנשאל האם אשתו התרצתה מכך שקיבלה "פוליטיקאי" במקום ראש ישיבה, הוא מיהר להבהיר: "אין אצלנו מושג של פוליטיקאי".
דרעי מסביר כי גם כלפי מרן הרב עובדיה יוסף, הכינוי "פוליטיקאי" הוא בלתי נתפס: "הרב עובדיה, אתה יכול לכנות אותו פוליטיקאי? חס וחלילה! למה בכל זאת הוא הקים את תנועת ש"ס?"
עבור דרעי, העשייה הציבורית היא המשך ישיר של עולם התורה, והוא מסכם בסיפוק: "ברוך השם, אני מאוד שמח שהיה לי חלק לא מבוטל בהקמת עולם התורה הספרדי".
כמה אתם משלמים?
הקשר בין דרעי למרן הרב עובדיה יוסף החל כשדרעי היה בן 17 בלבד, תלמיד בישיבת חברון. שם הוא הכיר את הרשל"צ הרב דוד יוסף, והשניים הפכו לחברים קרובים. הרב דוד הציע לו את מה שדרעי מכנה "הצעת חיי": לבוא ללמד את אחיו הקטן, שהיה אז כבן 10, שיעורי גמרא נוספים שלוש פעמים בשבוע.
דרעי לא מיהר להסכים רק בשל הכבוד שבקרבת הראשון לציון. "הייתי חצוף קטן וגם הייתי זקוק לזה", הוא משחזר, ומספר כי שאל מיד: "כמה אתם משלמים? כמה משלמים? אני לא עובד בחינם". חברו, הרב דוד יוסף, הופתע: "מה, אבא שלי הראשון לציון נותן לך כבוד ואתה שואל כמה זה עולה?"
אחת לכמה שבועות היה מגיע לקבל את שכרו מהרב עובדיה עצמו. דרעי היה מנשק את ידו של הרב, והרב היה שואל: "כמה אני חייב לך?"
דרעי נזכר כיצד היה מוציא פתק עם רישום מדויק של השעות, למשל "20 שעות", ומרן היה ניגש לספרייתו העצומה. "והוא מהספרים הישנים מוציא איזה ספר, היו לו שמה שטרות וסופר לי... זו התמונה שנשארה לי"
"מהתקופות הטובות בחיי": החירות מאחורי הסורגים
למרות התנאים הפיזיים הקשים, דרעי מגדיר את תקופת מאסרו כ"מהתקופות הטובות ביותר בחיי". הוא מסביר כי העומס הציבורי והמשפטי התיש אותו: "אני בן אדם ורוצה כבר להשתחרר מזה, תנו לי לחיות... לא יצא לי יום אחד להיות לבד".
ברגע הכניסה לכלא, הוא חווה תחושת שחרור: "כשנכנסתי למעשיהו וסגרו עליי את השערים... פתאום אני אומר לקדוש ברוך הוא: 'אה, שחררת אותי עכשיו, אני כבר לא חייב'... פתאום הרגשתי שיצאתי לחירות".
בכלא הוא התמסר ללימוד והעביר "תשעה שיעורים ביום". השיעור הפופולרי ביותר היה "סיפורי צדיקים" בלילה, אליו נמשכו אפילו אסירים מהאגפים הסמוכים: "היו אפילו ערבים שבאגף השני היו באים לשמוע... והיו מבסוטים מהסיפורים הללו". ככה זה, מסיים דרעי "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"
0 תגובות