רגע לפני סיום יום הכיפורים האחרון, כשהשעון הורה על הדקות האחרונות של היום הקדוש, עמד הרב יעקב יוסף עשור בבית המדרש והיכל כולל 'תפארת זקנים' בשכונת נווה גן בפתח תקווה והביט בקהל המתפללים שגדש את החלל הצר.
בתקיעת כף נחרצת, הוא הכריז בפני הגבאי: "עד השנה הבאה – מרחיבים את המקום". איש מהנוכחים לא העלה בדעתו באותו רגע, באילו נסיבות מצמררות תתממש ההבטחה.
בדיוק לפני שנה ביום כ"ז בסיוון תשפ"ה, בעיצומה של מלחמת 'חרבות ברזל', נחת טיל בליסטי ששוגר מאיראן במרחק מטרים ספורים מבית המדרש.
עוצמת הפיצוץ הייתה אדירה – התקרה קרסה, הספסלים נשברו לרסיסים, חלונות התנפצו וארונות הספרים קרסו תחת כובד ההריסות.
"ההרס היה כואב מנשוא", משחזר הרב עשור בקול רועד. "אבל בתוך כל החורבן, ראינו נס גלוי ומוחשי. כשנכנסתי פנימה, בתוך ענני האבק וההרס, לא יכולתי לעצור את הדמעות: מכל המבנה ההרוס, ניצב בגאון ארון הקודש, ללא שריטה אחת. כאילו יד נעלמה שמרה עליו מכל משמר".
החורבן הביא עמו טלטלה קשה. משפחות נאלצו להתפנות מבתיהן, ועוגמת הנפש הייתה רבה. אולם דווקא מתוך האפר, החל פלא של אחדות ישראל. פניות הגיעו מכל קצוות תבל – יהודים טובים שביקשו להושיט יד. במבצע גיוס מרגש, גויסו מאות אלפי שקלים, ובמרוץ נגד הזמן, עבר המקום שיפוץ יסודי ומקיף.
החודש, כאשר שבו הלומדים אל היכל התורה המשופץ, המפואר והמרווח, חזר הגבאי אל הרגע ההוא ביום הכיפורים. "הרב, אתה זוכר את תקיעת הכף ההיא?" שאל. הרב קפא על מקומו. השגרה והשיפוץ השכיחו ממנו את הרגע ההוא, אך כעת הכל התחבר בתמונה אחת של השגחה עליונה.
ההבטחה לקיום – "עד השנה הבאה נרחיב" – אכן התקיימה, גם אם בדרך שאיש לא ציפה לה. המקום לא רק שופץ, אלא הפך למשכן מפואר וראוי לתורה, עדות חיה לכוחה של תפילה ולניצחון הרוח על כל הרס. כפי שמסר הרב עשור: "ראינו בעינינו כיצד מתוך חורבן, צומחת תקומה. מתוך כאב, נולדת תקווה. ומתוך הרס, קמה תפארת".
0 תגובות