באבל כבד ובדמעות רבות ליוו הערב (רביעי) המונים למנוחות את המשגיח הגאון רבי מאיר פדידה זצ"ל, שהסתלק לאחר מחלה קשה. מסע ההלוויה יצא מפתח היכל ישיבתו 'אור גאון' בבני ברק, כשקהל רב של תלמידים, רבנים ומכירים גדש את המקום בכאב עמוק.
המשגיח זצ"ל, שנמנה עם תלמידיו המובהקים של הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, הלך לעולמו מוקדם יותר היום לאחר שהתמוטט בביתו. כוחות ההצלה שהוזעקו למקום ביצעו פעולות החייאה ממושכות, אך למרבה הצער נקבעה פטירתו בבית החולים מעייני הישועה.
"איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר?"
בפתח מסע ההלוויה נשא דברים בנו היחיד, הרב יונתן פדידה, שפתח במילים שוברות לב: "אבא, השארת אותי לבד... איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? איך אפשר לדבר עליך בכלל? כל מה שנדבר רק נקטין אותך. אני לא יכול לדמיין את העולם בלעדיך".
הבן גילה את ההוראות הברורות שהותיר אביו בצוואתו: "כתבת כדי לא להטריח, שתהיה הלוויה מהירה מאוד, לא בשעות חמות, בלי הספדים, בתנאי לא להגיד שום שבחים". יחד עם זאת, ציין הבן, היה דבר אחד שאביו ביקש להדגיש: "ניסיתי ורציתי להיות בקשר עם בורא עולם, ללא שום דרמות וצעקות, טבעי".
"הכול מושלם בדקי דקויות"
הרב יונתן פדידה הקריא קטעים מרטיטים מתוך צוואת אביו, שבהם התבטאה אמונתו השלמה בבורא עולם: "אהוביי יקריי, בשום פנים ואופן לא להזכיר בשום צורה את המילה ייסורים או מחלה או סבל... מי שמאמין בקדוש ברוך הוא, אסור בשום אופן ששמו יוזכר עם שום מילה שרומזת על סבל או משמעות דומה. חס ושלום. הכול מושלם בדקי דקויות, רק התקרבות לבורא יתברך".
בצוואתו ביקש המנוח זצ"ל: "ככל שיינתן לי ארחם למען כל אחד שיעשה טובה לנשמתי. אני רוצה שכולם יהיו בשמחה כל הזמן. וחוץ מהמינימום המחייב בהלכה שלא יעשו כלום, וכל מה שתלוי בדעתי הריני מבקש שלא יעשו כלום".
הבן תיאר את השיחות שניהל עם אביו בחודשים האחרונים: "למדתי להכיר יותר את החיבור שלך לקדוש ברוך הוא. הכול בהודיה, בשמחה, כל דבר ראית את הטוב. הכול מתוך אמונה והכרה, ולא מתוך בריחה להגיד 'יהיה טוב בעזרת השם'".
"כל השליחות שלי בעולם זה זיכוי הרבים"
הבן עמד על מסירות נפשו של אביו למען הציבור: "כל מוטיב החיים שלך היה זיכוי הרבים. תמיד חשבת איפה אפשר להוסיף עוד, זה לא עניין אותך איך אתה מרגיש, לא עניין אותך הטובה שלך". הוא תיאר כיצד ראה את אביו באפיסת כוחות יוצא לפעילות: "אמרתי לך: 'אבא, איך אתה יוצא? למה? למה זה סתם יעייף אותך?' אמרת לי: 'נראה לך שבן אדם חי בכלל? יש לי הנאות בעולם הזה? כל השליחות שלי בעולם הזה, כל דקה שאני חי זה בזכות הזיכוי הרבים'".
בצוואתו כתב המנוח זצ"ל: "סליחה גדולה מכל מי שלמד בישיבה הגדולה, השתדלתי מאוד לעשות מה שאני יכול... זה סוף כל האדם, אז אני הולך בשמחה מוחלטת, בידיעה ובהרגשה ברורה שלא יכול להיות משהו שהבורא יתברך שמו עושה שהוא לא הכי טוב שיכול להיות".
הוא הוסיף: "זכיתי להיות שליח קטן ומסור ללא מעט בחורים שזכיתי לרומם את נשמתם באופן אישי. בורא עולם נתן לי סייעתא דשמיא מיוחדת לכך, אשתדל לעשות זאת מלמעלה אם יתאפשר, ואם תבקשו על קברי ליידע אותי".
מעמד המחילה המרטיט
לקראת סיום דבריו, פנה הבן אל הקהל לקיים את בקשת אביו בצוואה: "ביקשת שיקראו סליחה בשם כל הקהל... שאתה מבקש סליחה מכל מי שנמצא פה... ושכל אחד יחזור אחריי עכשיו ויגיד בקול רם שהוא מוחל לך וסולח לך".
קהל ההמונים זעק פה אחד שלוש פעמים ברציפות: "מחול לך, מחול לך, מחול לך! שרוי לך, שרוי לך, שרוי לך!" – מעמד מרטיט שהותיר את הנוכחים בדמעות.
הבן ביקש סליחה מאביו גם בשם המשפחה: האם, אשתו שירה, וילדיו – יוסי, איילה, תמר, יונתן, נתנאל, בת שבע, אסתר ואביטל. את דבריו חתם בקול חנוק מדמעות: "אבא, עזבת אותנו בצורה הכי מתוקה שיכולה להיות. קדוש וטהור, תהיה מליץ יושר כמו שכתבת והתחייבת... אל תשאיר אותנו לבד".
מסע ההלוויה המשיך דרך ביתו ברחוב רב אשי 13 בבני ברק, ומשם לבית החיים של נציבי ישיבת פוניבז', שם נטמן המנוח זצ"ל למנוחת עולמים.
תנצב"ה.
0 תגובות