במשך דורות רבים מזוהה קברו של שמואל הנביא באתר נבי סמואל הממוקם צפונית לירושלים. רבנו עובדיה מברטנורא, שעלה לארץ הקודש בשנת ה'רמ"ח (1488) וכיהן כרבה של ירושלים, תיעד באיגרותיו: "קברו של אדוננו שמואל הרמתי הוא עוד היום ביד היהודים, ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח באייר ביום מיתתו, מכל הסביבות, ומדליקים עליו אבוקות גדולות".
אולם לא כולם קיבלו זיהוי זה. הגאון רבי יהוסף שוורץ זצ"ל, מחבר הספר המפורסם 'תבואות הארץ', והגאון רבי יצחק גולדהאר זצ"ל, מחבר 'אדמת קודש', שניהם חוקרי ארץ ישראל מובהקים שתרו את הארץ לאורכה ולרוחבה, פקפקו בזיהוי זה וסברו שאין קבר שמואל הנביא נמצא ב'נבי סמואל'.
הגאון רבי יהוסף שוורץ זצ"ל (תקס"ה–תרכ"ה) עלה לירושלים עיר הקודש בצעירותו ושקד על לימוד התורה תוך מחקר שיטתי של הארץ. ספרו 'תבואות הארץ' זכה לתרגום לשפות זרות, ובית דין צדק של העדה החרדית סומך על מחקריו בהלכה עד ימינו, גם במקומות שהחזון איש זצ"ע חלק עליו. נפטר בט' בשבט תרכ"ה מן המגפה שפשתה בירושלים ונטמן בהר הזיתים.
הגאון רבי יצחק גולדהאר זצ"ל (תר"ז–תרפ"ה) עלה לארץ ישראל בשנת תרנ"ה והתיישב בראש פינה. עבד כמודד בגליל ובמקביל נדד בארץ ישראל כעשרים שנה לחקור את מיקום המקומות המוזכרים בתנ"ך, בתלמוד ובמדרשים. על ספרו 'אדמת קודש', שנכתב לאחר לימוד של עשרים שנה, קיבל הסכמות מכל גדולי ארץ ישראל: הרידב"ז, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, הראי"ה קוק זצ"ל ומהרי"י דיסקין זצ"ל. נפטר בי"ג באייר תרפ"ה ונטמן בהר הזיתים.
שני גדולי ישראל אלה, שלמדו תנ"ך בעיון רב ותרו את הארץ במסירות, פקפקו בזיהוי המקובל של אתר 'נבי סמואל' כמקום קבורתו של שמואל הנביא.
כעת נחשף מכתב היסטורי של הגה"ק רבי צבי הירש הארקער זצ"ל, ממנהיגי עדת החסידים תלמידי הבעש"ט שעלו במסירות נפש לעיר הקודש טבריה בסוף המאה ה-18.
אודות גדלותו וקדושתו של הגה"ק רבי צבי הירש הארקער זצ"ל נכתבו דברים נפלאים. נכדו של הבעש"ט, הגה"ק רבי ברוך ממזבוז זצ"ע, העיד עליו: "יהודים אלה מאירים לנו את הגן עדן בליל שבת קודש". האדמו"ר הרה"ק רבי נפתלי מלכוכיץ זצ"ע הזכירו בנשימה אחת עם האוהב ישראל מאפטא זיע"א. והרה"ק רבי זאב וואלף מטשארני אוסטראה זצ"ע העיד שבשבת קודש זכה לרוח הקודש צלולה.
ביטולו לרבו הגה"ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק זצ"ע היה מן המופלאים שבדורו. כאשר יצא רבו רכוב על סוס במרחבי הגליל, רץ לפניו רבי צבי כשהוא יחף וכפות רגליו שתתו דם.
לאחר פטירת מנהיג קהילת החסידים בטבריה הגה"ק רבי אברהם מקאליסק זצ"ע בחודש שבט תק"ע, מונה רבי צבי לממשיך השלישי של החסידות בארץ ישראל – תלמידי הבעש"ט – יחד עם הרה"צ רבי מאיר מביחוב זצ"ע, ושניהם יחד ניהלו את החסידות בטבריה עיר הקודש. נפטר בי"ב תשרי תקפ"ח ונטמן בבית החיים בטבריה.
בסתיו שנת תקס"ה כתב הגה"ק רבי צבי הירש הארקער זצ"ע מכתב לתלמידיו בגולה על שובו לארץ ישראל. הוא פתח: "שלום לאהובי אחי חביבי כנפשי, האהובים לי... אנשי חסד המחבבים את הארץ הקדושה... ומגמתם להחזיק ישיבתינו בקודש ומחכים ומצפים לשמוע בשורות טובות".
במכתבו תיאר את ביקורו בירושלים, שם עלה להר גבוה וצפה בהר הבית: "ובתוך החצר היה בית גבוה מאוד אשר משם יכולים לראות כל המקום המקדש".
מה שחש שם לא ניתן לתיאור: "כשראיתי אחזני פחד ורעדה כמעט יצאה נשמתי מחמת גודל המרירות ולא יכולתי לסבול לעמוד שם... אפילו בחוש נראה מה נורא המקום, אין זה כי אם בית אלוקים".
מירושלים יצא רבי צבי לחברון, ובדרך – וכאן הנקודה המרכזית לענייננו – כתב: "ובאנו לעיר בית לחם, וקודם בואי לעיר על הדרך ממש, קבורת רחל אמנו, כאשר כתוב בתורה ועליה ציון גדול בנוי, ונכנסנו בתוכו ושם הוא הקבר. ונתעכבנו שם כמה שעות. ושם דמעות מצויות. ושם כותבים שמות של כל אחד על קברה. והלכנו על כמה כפרים ושם קבורים קדושי עליון. והציון של שמואל הרמתי נראה לנו מהדרך בכפר 'רמה', אבל הגויים אינן מניחים לילך על קברו. ובדרך כפר אחד, ושם בנין מהודר ובתוכו ציון של גד החוזה ונתן הנביא, והלכנו שם, ולא הניחו אותנו כי אם זמן מועט". [קבר גד החוזה ונתן הנביא זוהה בשנים אלה ועד ימינו בכפר חלחול].
ומשם המשיך לחברון: "ומשם באנו לעיר הקודש חברון תבנה ותכונן... והלכנו על קברי אבותינו הקדושים. וגודל המערה ויופי הבנין אי אפשר לבאר... כי הבנין נראה בחוש שהוא מזמן קדמון ושם אין מניחים לכנוס כי אם אצל המערה יש נקב שיורד לתוך המערה".
היוצא ממכתב זה, שהגה"ק רבי צבי הארקער זצ"ע העיד כמשיח לפי תומו שקבר שמואל הרמתי בכפר רמה הנמצא דרומית לבית לחם, ולא בנבי סמואל הממוקם צפונית לירושלים.
נקודות הציון במסע הגה"ק רבי צבי הירש הארקער זצ"ע מירושלים לחברון בשנת תקס"ה: ירושלים – הר הבית; בית לחם – קבר רחל אמנו; כפר "רמה" – ציון שמואל הרמתי; חלחול – ציון גד החוזה ונתן הנביא; חברון – מערת המכפלה.
(מכתבו של הגה"ק רבי צבי זיע"א הובא בספר 'ביסוד המעלה' חלק א' עמוד קנ"ב והלאה, וחלק ב' עמוד רנ"ב, בני ברק תש"ס, לסופר החסידי הרה"ח רבי אהרן סורסקי)
ממחקריהם של הרב פרופסור יואל אליצור וחוקר ארץ ישראל חזקי בצלאל, עולים ממצאים מפתיעים התומכים בעדות זו.
הראיה הקדומה ביותר למיקום 'הרמה' דרומית לבית לחם היא מפת מידבא – מפת פסיפס מהמאה השישית לספירה, החצובה על רצפת כנסייה בעיר מידבא שבירדן. זוהי המפה הקדומה ביותר של ארץ ישראל שהגיעה לידינו. במפה זו מצוייר קבר רחל אמנו – דומה באופן מפתיע לציור הקלאסי היהודי של המבנה שבנה משה מונטיפיורי – ולידו כתוב "אפרתה". ומתחת לזה ומימינה, כלומר דרומה, כתוב ביוונית: "רמה. קול ברמה נשמע".
כלומר, מפת מידבא שנכתבה לפני אלף וחמש מאות שנה, מזהה את "רמה" של ירמיהו הנביא – "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה" – עם האזור הסמוך לקבר רחל ולבית לחם, ולא עם רמה שבצפון ירושלים, בדיוק כדברי הגה"ק רבי צבי הארקער זיע"א.
גם מהתקופה הצלבנית קיימת עדות דומה. התייר האיטלקי סנוטוס שסייר בארץ ישראל בשנת ה'פ"א (1321) מזכיר אף הוא "רמה" ליד בית לחם כמקום מקראי. זאב וילנאי, באנציקלופדיה "אריאל", מצטט את דבריו ומזהה את "רמה" של ירמיהו הנביא עם בית גאלה – עיירה "השוכנת על רמה הצופה על פני קבר רחל אמנו".
והנה בסתיו תקס"ה (1805) כתב הגה"ק רבי צבי הירש הארקער זצ"ע מכתב לתלמידיו בגולה ותיאר את מסעו מירושלים לחברון. הוא עבר בקבר רחל, המשיך דרומה – וכתב: "והציון של שמואל הרמתי נראה לנו מהדרך בכפר 'רמה', אבל הגויים אינן מניחים לילך על קברו".
השאלה המרכזית נותרת: היכן באמת קבור שמואל הנביא?
קיימות לא פחות משלוש עשרה הצעות זיהוי אפשריות למיקום קברו, ואולי בעתיד יתגלו דברים חדשים בעניין.
"חשוב להבהיר", כותב הרב פרופסור יואל אליצור, "התנ"ך כותב במפורש: 'ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים'. הר אפרים – זו הנקודה. לא הרמה של בנימין. ברגע שנפתור היכן בדיוק נמצאת הרמה שבהר אפרים, נפתור את חידת קבורתו של שמואל הנביא. ברגע שהתנ"ך עצמו כותב שהאיש בא מהר אפרים, ונבי סמואל אינו בהר אפרים אלא בנחלת בנימין, המסקנה הפשוטה היא: אנחנו חייבים לחפש ולמצוא היכן זו הרמה שבהר אפרים".
חוקר ארץ ישראל רבי חזקי בצלאל מוסיף באופן נחרץ יותר, שלומר שנבי סמואל הוא קבר שמואל הנביא, משול למסורת נוסעים שתטען שקבר יוסף הצדיק אינו בשכם... ואי אפשר לחלוק על התנ"ך בשום פנים ואופן.
ישראל שפירא – היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, ניתן לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות