אחת מתחנות הכוח הסולאריות הגדולות בעולם מציגה תוצאה שלא תוכננה מראש: באזור שהיה בעבר מדבר צחיח החלה לצמוח צמחייה עשירה, עד שהעשב עצמו הפך לבעיה תחזוקתית. הפתרון שנמצא היה יוצא דופן במיוחד.
האזור שבו מתרחש הסיפור נמצא בטלאטאן שבמחוז צ'ינגהאי בצפון מערב סין, על הרמה הטיבטית, בגובה של כמעט 3,000 מטר מעל פני הים. עד סוף המאה הקודמת, כמעט כל השטח באזור היה מדברי – שיעור המדבור הגיע לכ-98.5 אחוז. רוחות חזקות העיפו חול ואבנים ופגעו גם במתקנים שהוקמו במקום.
בשנת 2012 החלה הקמת בסיס סולארי עצום באזור. מיליוני לוחות סולאריים נפרסו על פני שטח של מאות קילומטרים רבועים. אולם לצד ייצור החשמל, התרחש שינוי נוסף שלא בהכרח היה בתכנון המקורי.
הלוחות הסולאריים סיפקו לצמחייה שמתחתיהם צל והגנה מפני הרוח. בנוסף, המים ששימשו לניקוי הלוחות חלחלו אל הקרקע ותרמו להגדלת הלחות באדמה. לפי נתוני ניטור שפורסמו על ידי גורמים סיניים, תוך מספר שנים ירדה מהירות הרוח באזור בכ-50 אחוז, האידוי פחת בכ-30 אחוז וכיסוי הצמחייה הגיע לכ-80 אחוז.
אלא שההצלחה בשיקום הסביבתי יצרה בעיה חדשה: העשב צמח במהירות והגיע לגובה שעלול להצל על הלוחות ולהפחית את יעילותם. בעונה היבשה הוא גם הפך לחומר דליק שהגדיל את סכנת השריפות. ניסו להתמודד עם הבעיה באמצעות כיסוח ועבודות תחזוקה, ואף נבחן שימוש בקוטלי עשבים, אך הפתרון שנבחר בסופו של דבר היה פשוט בהרבה.
יותר מ-20 אלף כבשים הובאו לרעות בשטח שבין הלוחות. הכבשים אוכלות את הצמחייה, מסייעות לשמור עליה בגובה הרצוי ומפחיתות את הצורך בכיסוח מכני. במקביל, הרועים המקומיים מקבלים שטחי מרעה נוספים, והכבשים נהנות מהצל שמספקים הלוחות בימי הקיץ.
כך נוצר מודל יוצא דופן שבו אותה קרקע משמשת גם לייצור חשמל וגם למרעה, בעוד תחנת הכוח מספקת תנאים שמסייעים לצמחייה להתבסס מחדש.
המתחם בטלאטאן ממשיך להתרחב. בסוף שנת 2024 כבר השתרע הבסיס הסולארי על כ-420 קילומטרים רבועים, עם הספק מותקן של כ-17.73 מיליון קילוואט, לפי נתוני ממשלת סין.
0 תגובות