במחוז פארס שבדרום איראן, עומד בשדה פתוח מבנה אבן בודד. שש מדרגות ענק מובילות לחדר קטן עם גג משופע - כולו מסלע גיר לבן-צהוב ללא כתובת עתיקה. זהו קברו של כורש הגדול, מייסד האימפריה הפרסית שבנה את בית המקדש השני וקיבל את התואר הנכסף "משיח" (וראה להלן).
כורש נפל בקרב בשנת 530 לפני הספירה. גופו הובא אל פסרגד, בירת ממלכתו. החדר בפנים קטן: אורכו כ-3.17 מטר, רוחבו וגובהו כ-2.11 מטר כל אחד. הכניסה אליו צרה כל כך שאדם בגוף בינוני בקושי יכול להידחק דרכה.
כאשר פלש אלכסנדר הגדול לפרס בסוף המאה הרביעית לפנה"ס, הוא הגיע גם לפסרגד. ההיסטוריון אריאנוס (מאה השנייה לספירה) תיאר כיצד ציווה אלכסנדר על אריסטובולוס, אחד מלוחמיו, להיכנס אל הקבר. בפנים הוא מצא: ארון קבורה מזהב, מיטה מרוגלות זהב, שולחן עם כלי שתייה, לבוש מדי צבוע כחול, חרבות וכלי נשק, ועגילי אבן הרים בטבעות זהב. ליד המבנה עמד מבנה קטן לכוהנים הפרסיים ששמרו על הקבר יום ולילה.
הכרזת כורש - הגאולה הגדולה
בשנת 538 לפני הספירה, כבש כורש מלך פרס את בבל ושחרר את יהודי הגלות. הוא לא רק אפשר להם לשוב לארץ ישראל, הוא מימן את בניין בית המקדש מאוצר המלכות, והשיב את כלי הקודש שנגזלו על ידי נבוכדנאצר.
אין פלא שישעיהו הנביא - שניבא זאת מאה וחמישים שנה מראש, כינה אותו בשם שלא ניתן לאף אדם אחר בתנ"ך: "כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ" (ישעיהו מ"ה, א').
חז"ל מגלים לנו את סוד יחוסו של כורש: כורש היה בנה של אסתר המלכה מאחשוורוש. כורש נשא בחובו גנים ישראליים מצד אמו, ולפי ההלכה - יהודי הוא. (אולם חז"ל הוסיפו עוד: "כורש מלך כשר היה והחמיץ").
עם כיבוש פרס בידי הערבים המוסלמים במאה השביעית לספירה, הגיעו הכוחות הכובשים גם לפסרגד. לפי העיקרון האסלאמי האוסר על הנצחת עבודה זרה, היה הקבר אמור להיהרס, ושומרי האתר עמדו בפני החלטה גורלית.
הם בחרו בתחבולה מבריקה: סיפרו לפולשים שזהו אינו קבר של מלך פרסי אלא קבר אמו של שלמה המלך, הנביא שהקוראן מקדיש לו פרקים שלמים. הערבים עצרו. שלמה המלך מכובד באסלאם כנביא, ולהחריב את קבר אמו?
הכתובת המקורית הוסרה ובמקומה הוכנסה פסוקית מהקוראן. הקבר קיבל שם חדש: "קבר-א מאדר-א סולימאן" - קבר אמו של שלמה. ליד המבנה יש עוד שני אתרים הנושאים שם שלמה: "זינדן-א סולימאן" (כלא שלמה) ו"תחת'א סולימאן" (כיסא שלמה). בכך הפכה הסביבה כולה ל"שכונת שלמה"...
ההיסטוריון הפרסי אבן אל-בלח'י כתב על האתר במאה ה-12 בשם "קבר אם שלמה". כתובות על אבנים מהמאה ה-13 מעידות שהמבנה שימש כמסגד בפועל - עם התאריך רמדאן שנת 612 להג'רה (1216) ושם שליט מקומי.
הנוסע ההולנדי יאן סטרויס שביקר במקום במאה ה-17 דיווח שהמקבר שימש כאתר עלייה לרגל לנשים בלבד שמא מפני שנקשר לדמות של אם.
הגילוי בעת החדשה
עד המאה ה-19 לא ידע איש בוודאות מהי הבנייה המוזרה הזאת בשדות מרגב. ב-1812 זיהה אותה הדיפלומט הבריטי ג'יימס מוריר לראשונה כ"קבר כורש" - על סמך תיאוריו של אריאנוס. ב-1928 הגיע הארכיאולוג הגרמני ארנסט הרצפלד, מיפה ותיעד את האתר ואישר את הזיהוי.
היום עומד הקבר כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. מדי שנה, בחג נורוז (ראש השנה הפרסי) ובכ"ט לאוקטובר - "יום כורש", מגיעים אליו עשרות אלפי איראנים. "אבא של האומה", כך הפרסים קוראים לכורש עד היום.
יתן השם שבקרוב נזכה לבית המקדש השלישי, אם בעזרת כורש של ימינו טראמפ או שעם ישראל בעצמו יבנה. ממש לא חשוב מה. העיקר שנזכה.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]
0 תגובות