המשבר הכלכלי החמור השורר באיראן הביא לתופעה יוצאת דופן: אזרחים רבים נאלצים למכור חלקות קבר שרכשו ושמרו עבור עצמם ועבור קרוביהם, וזאת על מנת לממן צרכי מחיה בסיסיים. העלייה החדה במחירי הקבורה הפכה את הטיפול בנפטרים לנטל כלכלי כבד שמשפחות רבות אינן יכולות לשאת בו.
בבית הקברות בהשת-א זאהרא שבדרום בירת איראן, טהראן, נמכרות חלקות קבר בשוק הפרטי במחיר של כ-30 מיליארד ריאל איראני, המהווים כ-15,000 דולר אמריקאי. לעומת זאת, התעריף הרשמי שנקבע על ידי הרשויות לשנת 2026 עומד על כ-3.47 מיליארד ריאל בלבד - פער של פי שמונה ויותר בין המחיר בפועל לתעריף הממשלתי.
שכר המינימום במדינה עומד כיום על כ-166 מיליון ריאל לחודש, המהווים כ-83 דולר בלבד. משמעות הדבר היא שעובד המשתכר שכר מינימום יצטרך לחסוך את כל משכורתו, ללא יוצא מן הכלל, במשך למעלה מ-15 שנים רצופות, כדי להרשות לעצמו רכישת חלקת קבר במחירי השוק.
מעבר למחיר החלקה עצמה, הוצאות הלוויה כוללות גם הובלת הנפטר, תכריכים, מצבה, עריכת טקס הלוויה וכיבוד לאבלים - סכומים המגיעים יחד עד 1.8 מיליארד riאל נוספים. התייקרויות אלו הובילו משפחות רבות לקצר את ימי האבל או להעביר את נפטריהן לקבורה בכפרים מרוחקים, שם הקבורה אינה כרוכה בתשלום.
התופעה אינה מוגבלת לבירה טהראן בלבד, אלא משתרעת על פני ערים נוספות במדינה, ביניהן כרמאנשאה, כרמאן ומשהד. במקרים מסוימים אף דווח על עיקול של חלקות קבר על ידי בתי המשפט, לצורך מכירתן במכירה פומבית כדי לכסות חובות כספיים של תושבים.
אחד המוכרים בטהראן, שהציע למכירה חלקה שיועדה לאמו, סיפר: "ברוך השם אמנו בחיים, וכרגע אנחנו זקוקים לכסף הזה יותר". מוכר אחר ציין כי העדיף להשתמש בכסף עבור צורכי ילדיו, במקום לדאוג לנוחות ביקורם בקברו בעתיד.
לצד הלחץ הכלכלי, משפחות של מפגינים שנהרגו מדווחות על סחיטה מצד גורמי הביטחון. במקרים שונים נדרשו המשפחות לשלם מיליארדי ריאלים לרשויות על מנת לקבל את גופות יקיריהן או כדי לגלות היכן נקברו.
0 תגובות