איראן פתחה השבוע במסע הלוויה רב-שלבי שיימשך שישה ימים עבור המנהיג העליון, עלי חמינאי, שנהרג בתקיפה אמריקאית-ישראלית.
רבבות איראנים הציפו את מתחם התפילה "מוסאללה" בטהראן, כשהם לבושים שחורים, מניפים את דגלי הרפובליקה האסלאמית וזועקים "מוות לאמריקה". ארון הקבורה של חמינאי הוצג לראווה תחת זכוכית, לצד ארונותיהם של בני משפחה נוספים שנהרגו עמו.
אולם, בתוך מפגן האבל העצום, בלט בהיעדרו בנו של המנהיג, מוג'תבא חמינאי, שלפי הדיווחים כבר נטל על עצמו את תפקיד המנהיג העליון החדש.
בזמן ששלושת אחיו נצפו בציבור כשהם מתאבלים במוסאללה, מוג'תבא נותר הרחק מעין הציבור. גורמי ביטחון איראניים דחו את בקשתו להשתתף בקבורת אביו במשהד המתוכננת ל-9 ביולי, בשל החשש הממשי שישראל תנצל את המעמד כדי לחסלו או כדי לאתר את מקום מחבואו.
הכאוס במשטר: אובדן שליטה וכל מעצרים
מאחורי הקלעים של מסע הלוויה הממלכתי של עלי ח'אמנאי, שמשך מיליוני משתתפים ברחבי איראן, מתגלה תמונה שונה לחלוטין: המנהיג העליון החדש, מוג'תבא ח'אמנאי, מתמודד עם אובדן שליטה חסר תקדים מול בכירי משמרות המהפכה. במקביל, כדי למנוע התלקחות ולייצר מצג שווא של אחדות, פתח המשטר בגל מעצרים פראי נגד פעילי חברה אזרחית.
על פי דיווח ב"ניו יורק טיימס", העימותים הגלויים שמתרחשים בטהראן הם רק קצה הקרחון של מלחמה עמוקה על אופייה של הרפובליקה האסלאמית תחת ההנהגה החדשה. לראשונה מזה שנים, הפיצול אינו בין שמרנים לרפורמיסטים, אלא בתוך המחנה השמרני השולט עצמו.
שני מחנות נצים בצמרת
הצמרת האיראנית נחלקה לשני מחנות עוינים: המחנה הפרגמטי, הכולל את הנשיא מסעוד פזשכיאן, יו"ר הפרלמנט מוחמד-באקר קאליבאף וראש המועצה העליונה לביטחון לאומי מוחמד-באקר זולקאדר, טוען כי הישרדות המשטר מחייבת סיום העימות הצבאי מול ארה"ב וקידום הסדר מדיני. מנגד, המחנה האולטרה-שמרני, המובל על ידי אנשי חזית "פיידארי" ותומכי סעיד ג'לילי, מתנגד לכל פשרה עם וושינגטון ודורש להמשיך בקו הלוחמני.
בניגוד לאביו שהחזיק בסמכות אבסולוטית, מוג'תבא ח'אמנאי אינו נהנה ממעמד דומה. בחודשים האחרונים התחזק כוחם של בכירי משמרות המהפכה, ותהליך קבלת ההחלטות הפך לקולקטיבי. סגן נשיא איראן לעניינים ביצועיים, מוחמד ג'עפר קאאמפנאה, צוטט באמירה חסרת תקדים לפיה עמדתו של המנהיג העליון היא כעת רק "קול אחד מבין קולות נוספים".
היעדרותו המתמשכת של מוג'תבא מהציבור מאז מינויו, לצד כישלונו להרגיע את הקרבות הפוליטיים, מעוררים שאלות קשות באשר ליכולתו להחזיק ברסן השלטון. על פי הדיווח ב"ניו יורק טיימס", המנהיג העליון החדש ביקש להשתתף בטקס הקבורה של אביו במקדש האימאם רזא במשהד, אך גורמי הביטחון דחו את הרעיון מחשש שישראל תנסה להתנקש בו או תעקוב אחר תנועותיו למקום מחבואו.
הקרב על הסכם טראמפ ומצר הורמוז
במוקד המחלוקת ניצבות ההבנות המדיניות שהושגו מול ארה"ב. המחנה הפרגמטי קידם את הפסקת האש ואת המגעים הישירים מול דונלד טראמפ וסגנו ג'יי-די ואנס, כשהנשיא פזשכיאן מבהיר שהמנהיג העליון אישר את המהלך. מנגד, האולטרה-שמרנים טוענים כי ההסכם נכפה על ח'אמנאי בניגוד לדעתו, מכנים אותו "מהות השחיתות" ומאשימים את הממשלה ב"הפיכה".
העימות הגיע גם לזירת מצר הורמוז. הקיצוניים מאשימים את הממשלה כי ההסכם מאפשר נתיב שיט בחסות אמריקנית-עומאנית, תוך ויתור על הריבונות האיראנית ועל גביית אגרות מעבר. קאליבאף הגן על המהלך בטלוויזיה, ועל פי דיווח באתר "איראן אינטרנשיונל", חברי המחנה הקיצוני דורשים כעת חקיקה דחופה כדי לסכל את ההבנות עם ארה"ב.
דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאאי, הבהיר באופן חד-משמעי כי ארצו לא תתיר לפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לבקר במתקני הגרעין שנפגעו במהלך סבב הלחימה האחרון. בקאאי אף הכחיש על הסף את הדיווחים לפיהם התקיימו פגישות כלשהן עם מנכ"ל הסוכנות בשווייץ, בסתירה גמורה להצהרות הממשל האמריקאי על התקדמות משמעותית בסוגיית הפיקוח.
ציד מכשפות ודיכוי פנימי
בזמן שהמשטר מנסה לנצל את הלוויית הענק כדי לייצר מצג שווא של אחדות לאומית, בשטח מתחולל דיכוי פראי. המשטר משתמש במלחמה שפרצה ב-28 בפברואר מול ארה"ב וישראל כצידוק להשתקת ביקורת פנימית ולהאשמת מוחים בריגול. נתוני "אמנסטי אינטרנשיונל" חושפים כי מעל 6,000 בני אדם נעצרו באיראן מאז פרוץ המלחמה, לצד זינוק דרסטי בשימוש בעונש המוות.
המקרה הבולט ביותר התרחש ביום רביעי האחרון, כאשר כוחות הביטחון עצרו בביתם את הוּמאן ג'וקאר וספידה קאשאני – פעילי סביבה מוכרים שריצו בעבר שש שנות מאסר באשמת ריגול מופרכת ושוחררו ב-2024. יחד איתם נעצרה אחותה של ספידה, סימא, הסובלת מטרשת נפוצה קשה. עורך דינם, חוג'ת כרמאני, מסר כי לא פורסמו האשמות רשמיות.
סיאמאק נאמאזי, אזרח אמריקאי-איראני שהיה כלוא עם ג'וקאר, תקף את המשטר ברשתות החברתיות: "הם מדברים על פיוס לאומי. איך גרירת פעילי סביבה ואישה חולה היא פיוס?". העימותים גלשו לרשתות החברתיות, ופעילים קיצוניים מאיימים לנצל את ימי הלוויה למחאות נגד ההסכם ולקריאות להדחת הממשלה.
נקודת המבחן הקרובה
נקודת המבחן האמיתית של מוג'תבא ח'אמנאי תגיע מיד עם תום ימי האבל, כשידרש להכריע בשורת מינויי מפתח: ראש הרשות השופטת, ראש רשות השידור המצוי בשליטת הקיצוניים, מפקד מילציות הבסיג' וראש לשכתו. זהות המינויים תבהיר לאיזה מחנה הוא בוחר להתקרב, ותכריע את עתיד יציבות המשטר.
על פי הדיווח, ארבעה בכירים איראנים ושני אנשי משמרות המהפכה אמרו כי הפילוג הגלוי במחנה השמרני הוא רק חלק קטן ממאבק עמוק בהרבה שמתנהל מאחורי הקלעים. "כל אחד מהמחנות מנסה למשוך את המנהיג העליון החדש לצידו, להציג את עמדותיו כמשקפות את רצונו - ולהבטיח לעצמו השפעה מכרעת", מסרו הגורמים.
בינתיים, מסע הלוויה הממלכתי ממשיך לחלוף ברחבי איראן ועיראק, כאשר הרשויות צופות בין 15 ל-20 מיליון משתתפים רק בטהרן. הטקס הסופי יתקיים ב-9 ביולי במשהד, שם ייטמן עלי ח'אמנאי. השאלה הגדולה נותרת: האם מוג'תבא יצליח לגשר על הפערים העמוקים בצמרת, או שהמשטר האיראני צועד לקראת שבר פנימי שעלול לשנות את פני האזור כולו.
0 תגובות