בבלי
ניתוח היסטורי | מרתק

שגעון גדלות: המלכודת הפוליטית שמאיימת על עולם התורה

מאות אלפי קולות ירדו לטמיון במערכות האחרונות • מחקר בינלאומי חושף את מנגנון הנרקיסיזם | האם נשחזר את טעויות העבר? (פוליטי מדיני)

(צילום 'הציבור החרדי': באדיבות המצלם, צילום הקלפי: Yonatan Sindel/Flash90, צילום 'עם שלם': FLASH90)

בכל מערכת בחירות חוזרת התופעה המדאיגה: מפלגות רסיס ותנועות שוליים מציפות את הרחובות במודעות ובסרטונים, מנסות לשכנע את הציבור החרדי להפנות עורף למפלגות הוותיקות. אלא שהנתונים חדים וברורים - אף אחת מהן אינה מתקרבת לאחוז החסימה, והתוצאה היא אובדן מנדטים קריטיים לעולם התורה.

במערכות הבחירות האחרונות בישראל ירדו לטמיון מאות אלפי קולות - כמות פתקים השקולה לשמונה עד עשרה מנדטים שלמים. קולות אלו נגרעו ישירות גם מהמחנה הדתי, החרדי והמסורתי. אילו מנדטים אלו היו מתממשים, מפת השלטון הייתה מתייצבת, תקציבי עולם הישיבות לא היו נתונים לאיומים תמידיים, ומעמד קודשי ישראל היה נשמר ללא תלות בסחטנות פוליטית.

השיטה שמעודדת פיצול

כיצד נוצרת מציאות המזמינה שוב ושוב הרפתקאות חסרות תוחלת? התשובה נעוצה במבנה המשטרי. ישראל מתנהלת בשיטת בחירות יחסית קיצונית באזור בחירה ארצי יחיד, שיטה שנועדה לייצג כל קבוצה אך יצרה בפועל תלות משתקת של מפלגות השלטון בסיעות קטנטנות.

העלאת אחוז החסימה לאורך השנים - עד לרף הנוכחי העומד על 3.25%, כ-150 אלף קולות - לא בלמה את התופעה. בהיעדר משמעת ואחריות קולקטיבית, הרף הגבוה רק הגדיל את מאגר הקולות המושלכים לפח. התמריץ של יוזמי הרסיסים נותר שריר וקיים: לרוץ עד לקו הסיום כדי לכפות הסכמי פרישה, שריונים או תפקידים ציבוריים על המפלגות הגדולות.

פתקי הצבעה בבית דפוס (צילום: Flash90)

המחקר שחושף את מנגנון האגו

מה דוחף אנשי עשייה להמשיך לרוץ אל תוך הקיר חרף הסיכויים האפסיים? הפסיכולוגיה הפוליטית מציעה לכך הסבר ברור. מחקר רחב היקף של החוקרים ג'יימס טילי מאוקספורד ושרה הובולט מ-LSE, שפורסם בכתב העת Political Behavior, ניתח את הקשר שבין מבנה האישיות לבין קיטוב והתנהגות פוליטית.

המחקר פירק את תכונת הנרקיסיזם לשני ממדים מרכזיים: האדרה עצמית - צורך בהכרה ציבורית ותחושת מנהיגות, וממד היריבות האנטגוניסטית - מנגנון תוקפני המונע מתחושת זכאות פגועה, עוינות עמוקה כלפי הזולת ורצון עז בכישלון היריב.

ממצאי המחקר העלו כי רכיב היריבות האנטגוניסטית הוא המנבא המרכזי לקיטוב רגשי, לעוינות ולעיוורון מוחלט. השפעתו על התבצרות בעמדות ושנאת הזולת חזקה פי שניים מכל תכונת אישיות אחרת. כאשר מועמד בעל מאפיינים אלו רואה סקרים המעניקים לו שברירי אחוזים, מנגנון היריבות מפרש זאת אוטומטית כ'מזימה מתוכננת של המפלגות הגדולות', ולא כקריאת מציאות מפוכחת.

ארבעת מנגנוני ההונאה העצמית

סביב המועמד פועלת שרשרת הטיות פסיכולוגיות וסביבתיות. תסביך המושיע הבלעדי - השכנוע הפנימי כי רק הוא מחזיק בפתרון האמיתי למצוקות הציבור, כאשר פרישה נתפסת בעיניו כבגידה בייעוד הנשגב. אפקט החצר המהדהדת - הדחת כל גורם ביקורתי והקפת המועמד ביועצים בעלי אינטרס כספי, המעדיפים לשתוק ולטפח אשליות.

האשליה הווירטואלית יוצרת בלבול חמור בין אלפי צפיות בסרטון וקבוצות ווטסאפ רוחשות לבין פתקי הצבעה ממשיים מאחורי הפרגוד. מלכודת ההשקעה האבודה - לאחר נטילת הלוואות ושעבוד נכסים, הנסיגה נתפסת כהודאה משפילה בכישלון, והמועמד מעדיף להתרסק עד תום.

הזווית המגזרית: בין מעורבות לבין הרס

הציבור החרדי מתאפיין בערבות הדדית ובאכפתיות קהילתית מן הגבוהות ביותר. השאיפה לתיקון, לשיפור השירות לאזרח החרדי ולפתרון מצוקות הדיור והתעסוקה היא מטרה ראויה ומבורכת. אולם, יש להבחין הבחנה חדה בין מעורבות אזרחית נכונה - הקמת מיזמי חסד, פעילות בשלטון המקומי, דיאלוג ענייני מול נבחרי הציבור והשפעה רעיונית מתוך המערכת - לבין הרפתקנות אלקטורלית חסרת אחריות.

ההיסטוריה מלמדת כי רשימות 'מתקני עולם' שהתיימרו לחולל מהפכות הותירו אחריהן שובל של מנדטים שרופים, מנעו הקמת קואליציות מסורתיות וסללו את הדרך לגזירות ישירות על עולם התורה. הציות לגדולי ישראל ועיקרון האחדות הקהילתית אינם רק חובה רעיונית, אלא גם חומת המגן הרציונלית והיעילה ביותר לשמירה על כוחו והשפעתו של הציבור.

פתקי בחירות | ארכיון (צילום: יונתן זינדל - פלאש 90)

הבוקר שאחרי: ההתפכחות והשבר

הריטואל של ליל הבחירות קבוע: בשעה 21:59 המוזיקה במטה רועמת והפעילים מריעים. בדקה ל-22:00 המדגמים מציגים 0.3% בקטגוריית "לא עברו את אחוז החסימה", והדממה משתלטת על האולם. המועמד ממהר להצהיר כי 'מחכים למעטפות הכפולות', אך עם עלות השחר המציאות מכה בו.

הבור הפיננסי - הפעלת ערבויות אישיות, חובות כבדים לבתי דפוס ושעבודי נכסים. הבדידות - היעלמותם המיידית של היועצים ששתקו כדי לא לאבד את שכרם. והחשבון הכבד ביותר - אלפי קולות חרדיים שירדו לטמיון, מנדטים שהיו יכולים לחזק את עולם התורה ולהבטיח את עתידו.

עם הקמתן של שרשרת מפלגות קטנות המבקשות את קולו של הבוחר החרדי, הציבור עומד בפני בחירה ברורה: להמשיך במסורת האחדות והציות לגדולי ישראל, או להיגרר אחר הבטחות של מפלגות רסיס שסופן ידוע מראש. הלקח מכל מערכת בחירות מאז ברור: כל קול שהולך למפלגה שאינה עוברת את אחוז החסימה הוא קול אבוד, מנדט שנשרף, והזדמנות שהוחמצה לחזק את עולם התורה ולהגן על ערכיו.

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (100%)

לא (0%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

אולי גם יעניין אותך:

עוד בחדשות: