יש רגע בערב חג שבו משפחה ששוכרת דירה לחג מפסיקה להיות משפחה והופכת, באופן זמני, לחברת קייטרינג.
זה מתחיל די בתמימות. מזוודה לאבא ואמא, מזוודה לילדים, תיק רחצה, תיק לתינוק. עוד שקית קטנה עם נעליים ש"לא היה להן מקום". ואז מגיע האוכל.
ארגז אחד עם החד-פעמי. צידנית. תבניות. סיר. עוד סיר. עוגה שמישהו מחזיק ביד כי "אותה בשום אופן לא מכניסים לבגאז'". שקית עם חלות. בקבוקי שתייה. קופסה מסתורית שאף אחד כבר לא זוכר מה יש בתוכה, אבל אסור להשאיר אותה בבית כי אולי זה חשוב.
ואז מגיע הרגע שבו אבא עומד מול תא המטען הפתוח, מזיז מזוודה שלושה סנטימטרים ימינה ומבקש מכולם לא לדבר איתו. זה טטריס, רק שאם מפסידים בו - הקוגל מגיע הפוך.
ובתוך כל זה מישהו שואל את השאלה שאסור לשאול: "רגע, איפה הדגים?"
כולם קופאים. הדגים במקרר.
אם אתם יוצאים בחגים לדירת אירוח, לשבת אצל המשפחה או לכמה ימים שבהם אתם מעבירים איתכם חלק ניכר מהסעודות, אתם כבר יודעים: להכין את האוכל הוא רק חצי מהעבודה. החצי השני הוא לגרום לו להגיע בשלום, למצוא מקום במקרר שאינו שלכם, להתחמם בזמן ולהופיע על השולחן פחות או יותר כפי שיצא מהמטבח בבית.
והסוד מתחיל עוד לפני הקופסה הראשונה.
הטעות הראשונה מתרחשת כשבונים את התפריט
קל לחשוב קודם מה רוצים לאכול ורק אחר כך לשאול איך לוקחים את זה. כדאי לעשות בדיוק להפך.
לפני שאתם בוחרים תפריט, דמיינו אותו נוסע שעה וחצי ברכב, נכנס למקרר קטן שכבר דחפו אליו בקבוקי שתייה, ממתין יום או יומיים ואז מתחמם על פלטה שאינכם מכירים. עדיין נשמע כמו רעיון טוב?
יש מאכלים נהדרים בבית ופחות נהדרים בתא המטען. מנה שדורשת הרכבה של שבעה רכיבים ברגע האחרון, סלט שחייב להגיע לשולחן שלוש דקות אחרי התיבול, קינוח גבוה שכל מהמורה בכביש משנה לו את הצורה ומנה עם כמויות גדולות של רוטב - אולי שווים את הטרחה בארוחה חגיגית בבית. בדירת אירוח הם יכולים להפוך לפרויקט.
לעומת זאת, עוף צלוי, בשר פרוס, קציצות, פשטידות, קוגלים, ירקות אפויים, עוגות בחושות וקינוחים יציבים יודעים לעבור דרך ארוכה הרבה יותר בכבוד.
הכלל פשוט: בחג מחוץ לבית לא צריך לבשל פחות טעים. צריך לבשל יותר חכם.
0 תגובות