לרגל הוצאת ספרי החדש 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים בארץ ישראל' הכולל עשרות מעיינות ואתרי טיול, נפרסם מתוכו מיקומי מעיינות בו תוכלו לבקר ולסייר עם משפחתכם.
לילית מוזכרת רק פעם אחת בתנ"ך: "וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת-אִיִּים, וְשָׂעִיר עַל-רֵעֵהוּ יִקְרָא; אַךְ-שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית, וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ. שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט, וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ; אַךְ-שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת, אִשָּׁה רְעוּתָהּ" (ישעיהו, ל"ד, י"ד).
פסוק זה, הטעון באווירת אימה ופחד, מציג את לילית כיצור שמוצא מנוח בחורבות לאחר חורבן אדום, בחברת ציים, איים, שעירים ודיות – כולם יצורים המסמלים שממה וחורבן.
כפי שידוע לנו ממקורותינו, לילית איננה רק עוד שם בפנתיאון המפלצות. היא דמות מורכבת שמופיעה בספרי קבלה כ"אשתו של ס"מ המסכנת את הילודים". הזוהר מתארה כמי ש"ברחה לכרכי הים" לאחר שנדחתה על ידי אדם הראשון, וכעת "עד עתה היא מוכנה להזיק לבני העולם".
• לרכישת ספר 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' - הקישו פה
חכמינו הקפידו על זהירות יתרה בכל הנוגע לשדים ולמזיקים, והזהירו שלא לומר שמה בקול. הבן איש חי (שנה א' פרשת פקודי אות י) כתב: "יזהר שלא יזכיר בפיו... שמות השדים... שגם השדים הם בחלקו של סמך-מם ומגביר כח כאשר זוכרים אותם". הזהירות הזו נובעת מתפיסה עמוקה של כוח המילה - הזכרת שם אינה רק ציון, אלא גם קריאה והזמנה. לכן נהגו לומר "שי"ן דל"ת" במקום לומר "שד" במפורש, ורבים נמנעו מהזכרת שמה של לילית.
לכך לא ייפלא שמעטים יעזו לבקר במקום המכונה "מעיין לילית". מי ירצה לסכן את עצמו בטבילה במקום שעלול לשאת את חותמה של זו אשר לפי המסורת "מתדבקת בבני אדם להרגם"? מי יודע אם יחזור מהטבילה עם אותו מספר אצבעות שעימן נכנס? התחושות הללו מתחזקות לנוכח העובדה שהמעיין נובע מתוך מערת קבורה עתיקה, המחשבה שמתגנבת - רק שלילית לא תעיר כאן את המתים…
• לרכישת ספר 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים' - הקישו פה
עם זאת, מסורת ישראל תמיד ידעה להתמודד עם כוחות הטומאה. כבר בזמן התלמוד כתבו לחשים על גבי קערות שמירה נגד לילית, כמה מהן שרדו עד ימינו ומכונים "קערות השבעה". הזוהר (זוהר חדש יתרו קמא) מלמד שהקדושה מגינה: "אשרי הם הצדיקים שמתקדשים בקדושת המלך... כל השומר אות שבת או אות ברית מלחלל אותו נקרא צדיק על ידי זה, וניצל ממנה".
אולם, חשוב להבהיר שמקור השם "מעיין לילית" אינו נעוץ כלל באותה ישות מפחידה. למעשה, המקום קיבל את שמו מסיבה פרוזאית הרבה יותר – החוקר אפרים אזוב שחקר את הציפור "לילית מצויה" (Strix aluco) בארצינו הקדושה מצא אותה מקננת בסביבת המעיין וע"ש הציפור קיבל המעיין שמו מעיין לילית. יצויין שלפי כמה ממפרשי הפשט (כגון המלבי"ם שם) לילית שבפסוק ביחזקאל, גם לא מדובר בשד אלא בציפור שכך שמה.
נקודה נוספת שיוכל להרגיע אותכם שלא מדובר במעיין מאוכלס בשדים ומרעין בישין בעוד לילית מתוארת בזוהר (שם) כ"בור ריק אין בו מים", הרי שמעיין לילית הוא למעשה ההיפך הגמור – מקור מים חיים השופע בשפע לאורך כל עונות השנה. המים הצלולים והקרירים, העולים מעומק האדמה ומסננים דרך שכבות הסלע, מביאים חיים ולא מוות, ברכה ולא קללה.
כך, מעיין לילית נותר מקום קסום – לא בגלל קשר כלשהו לישות דמונית מסתורית, אלא בגלל היופי הטבעי והייחודי שלו. המערה העתיקה, המים הצלולים הנובעים מעמקי האדמה, קינוני ציפורי הלילית המצויה בסביבה – כל אלה יוצרים אתר טבע מרהיב שאפשר ליהנות ממנו ללא חשש, תוך הכרת פלאי הבריאה (ולחשוש פסוקי תהילים לשמירה - למי שעדיין לא נרגע).
שורת סיכום: מ"בור ריק אין בו מים" למעיין שופע חיים – סיפורו של מעיין לילית.
• • •
אין באמור בכתבה משום המלצה לבצע את מסלול הטיול האמור. הדברים נכתבו כתיאור חוויה של הכותב, ואינם מהווים המלצה על בטיחות המסלול. כל המבקר במקום או מבצע את המסלול, עושה זאת על אחריותו הבלעדית.
כתמיד, נמליץ לגולשים היקרים לציית לשילוט בשטח מטעם הרשויות ולהקפיד על הוראות הבטיחות והוראות החוק. בכל יציאה לטבע מומלץ להתעדכן על מזג האוויר, ולהתייעץ עם הרשויות המוסמכות לכך. בשמורות הטבע חלה חובת תיאום מוקדם באתר רט"ג.
לבירורים אודות כניסה למים וכו':
- מוקד המידע של רשות הטבע והגנים 3639*
- תיאום טיולים מוקד טבע 02-6247955
- קו ליער 1-800-350-550
0 תגובות