עשרות מיליוני תושבי מצרים תלויים באופן מוחלט במימי הנילוס לצורכי חייהם, ובמקביל ניצב באתיופיה סכר בטון ענק המאיים לשנות את מאזן המים בכל אזור אפריקה. למרות שנדמה כי מצב כזה אמור להוביל לעימות צבאי, המציאות המורכבת מלמדת אחרת: הפער בין יכולת צבאית עצומה לבין אפשרות לממש אותה בשטח גדול בהרבה מכפי שנראה לכאורה.
על פי נתוני המכון הבינלאומי Global Firepower, צבא מצרים מדורג כחזק ביותר ביבשת אפריקה. במחסניה של קהיר נמצאים אמצעי לחימה מתקדמים: מטוסי Rafale הצרפתיים המצוידים בטילי שיוט מסוג SCALP ו-Storm Shadow, מטוסי F-16 משודרגים, טנקים מסוג M1A1 Abrams, מערכות הגנה אווירית רוסיות מתקדמות כגון S-300, Buk ו-Tor, צי ימי הכולל צוללות וספינות קרב, וכן מטוסי תדלוק אוויריים מדגם A330 MRTT. היתרון הטכנולוגי והכמותי של מצרים על פני אתיופיה הוא משמעותי ביותר.
לעומת זאת, הצבא האתיופי מסתמך בעיקר על ציוד סובייטי ורוסי ישן יחסית, ובכלל זה טנקי T-72 ומטוסי Su-27. עם זאת, בשנים האחרונות ביצעה אתיופיה שדרוג משמעותי ביכולות המל"טים שלה, וזאת באמצעות רכישת מל"טים טורקיים מסוג Bayraktar TB2 ומערכות נוספות מסין ומאיחוד האמירויות. יתרה מזאת, לצבא האתיופי ניסיון קרבי מעשי שנצבר במהלך מלחמות פנים קשות, מה שמקנה לו יכולת הסתגלות ללחימה מורכבת.
המכשול המרכזי המונע עימות ישיר הוא המרחק הגאוגרפי העצום: בין 2,000 ל-2,500 קילומטר מפרידים בין הבסיסים הצבאיים המרכזיים במצרים לבין אזור בנישנגול-גומאז שבו ממוקם הסכר הגדול (GERD). מרחק זה מחייב תשתית לוגיסטית מורכבת הכוללת תדלוק אווירי או שימוש בבסיסים קדמיים בשטח מדינות שכנות.
אמנם מצרים חיזקה לאחרונה את קשריה עם סומליה ואריתריאה ושומרת על ערוצי תקשורת עם סודאן, אך ביצוע מבצע צבאי נותר מורכב ביותר. מעבר לכך, פגיעה פיזית בסכר עצמו מהווה סיכון אדיר: מדובר במבנה בטון ענק המלא כבר במים, והרס שלו עלול לגרום לשיטפון אדיר שימחק יישובים שלמים בסודאן ויסכן גם את שטחי מצרים עצמה.
על פי ניתוח אסטרטגי המבוסס על נתוני השטח והתשתיות הקיימות, תמונת המצב משתנה בהתאם לסוג העימות האפשרי:
תקיפה אווירית ממוקדת: מצרים מחזיקה ביתרון ברור. מבחינה טכנולוגית, תקיפה כזו אפשרית באמצעות טילי שיוט, בסיסים קדמיים או תדלוק אווירי. אתיופיה תתקשה ליירט את מלוא התקיפות.
מלחמת התשה ממושכת: אתיופיה מחזיקה ביתרון הגנתי משמעותי הודות לשטח ההררי, כוח אדם רב וניסיון מוכח בלחימה אסימטרית.
פלישה קרקעית: בלתי אפשרית מבחינה מעשית. היעדר רצף טריטוריאלי הופך אפשרות זו לתרחיש תיאורטי בלבד.
מלחמת פרוקסי: שני הצדדים כבר מפעילים לחצים אזוריים ומנופים דיפלומטיים בזירות שונות.
בסופו של דבר, מצרים מסוגלת להנחית מכה צבאית משמעותית על תשתיות הסכר או על מטרות אחרות באתיופיה, אך אינה מסוגלת להכניע את המדינה או לכבוש שטחים. מנגד, אתיופיה מסוגלה לספוג מכה ולהמשיך להתקיים, אף שפגיעה קשה בסכר תהווה עבורה מכה אסטרטגית וכלכלית קשה ביותר.
בשל מאזן זה, שתי המדינות ממשיכות בנתיב של "מלחמה קרה": מאבק דיפלומטי, בניית בריתות אזוריות, הפעלת לחצים עקיפים ופעילות בזירה הבינלאומית, תוך הימנעות מעימות צבאי ישיר.
יצוין כי לאחרונה חסמה סעודיה את הצטרפות מצרים לברית הגנה חדשה עם טורקיה ופקיסטן, מתוך אכזבה ממשטר א-סיסי שלא סיפק תמיכה מספקת במלחמה בתימן ובעימות עם איראן. צעד זה מחליש את מעמדה האזורי של קהיר.
בנוסף, שגריר ארצות הברית בישראל, מייק האקבי, עורר סערה בעולם הערבי כאשר אמר בריאיון שלישראל זכות על שטחים שהובטחו בתנ"ך "ממצרים ועד נהר הפרת". דבריו גרמו לגל גינויים ממצרים, ירדן, סעודיה והליגה הערבית, והוסיפו מתח באזור.
0 תגובות