באוגוסט 2026 נחתם הסכם ההגנה המשותף הידוע בשם "ברית מכה", שבו התחייבו סעודיה, טורקיה ופקיסטן לראות במתקפה על אחת מהן כמתקפה על כולן. מיד עם החתימה החלו השערות בדבר הרחבת הברית, בעיקר לאור האפשרות שמצרים – המדינה הערבית המאוכלסת והגדולה ביותר – תצטרף למעגל.
שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן, אף הצהיר כי קהיר היא "שותפה טבעית" לברית וכי אין מניעה עקרונית לכניסתה לאחר סידור "סוגיות טכניות". ואולם, בפועל נותרה מצרים מחוץ להסכם. כעת, על פי דיווח של אתר Middle East Eye המבוסס על שלושה מקורות סעודיים בכירים שדיברו בעילום שם, מתברר כי דווקא סעודיה עצמה היא שחסמה את הצטרפותה של קהיר.
המקורות הסעודיים מתארים תחושת תסכול עמוקה ומצטברת כלפי משטרו של הנשיא המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי. ריאד הייתה התומכת הכלכלית המרכזית של מצרים מאז ההפיכה שהתרחשה ב-2013, והזרימה מיליארדי דולרים לסיוע בייצוב הכלכלה המצרית המתקשה. אולם בממלכה חשים כי ההשקעה הכבדה לא זכתה לתמורה ראויה.
בין הטענות שהועלו: תפקיד "מינימלי ובלתי אמין" של הצבא המצרי במלחמה הממושכת של סעודיה נגד מורדי החות'ים בתימן, והיעדר תמיכה משמעותית מצד קהיר במהלך המלחמה בין ארה"ב וישראל לבין איראן. בעוד שמצרים שלחה מערכות הגנה אווירית ומטוסי קרב לאיחוד האמירויות, וא-סיסי ביקר אצל מוחמד בן זאיד מספר פעמים, הרי שהתמיכה בסעודיה הייתה מצומצמת בהרבה.
"מצרים תמיד הייתה תלויה בנו ובארה"ב, והיא רק לוקחת ולא מחזירה", כך אמר יועץ בכיר לשעבר למלוכה הסעודית. לדברי המקורות, בריאד אינם רואים עוד בצבא המצרי שותף אמין למשימות הגנה משותפות, ומעריכים שתרומתו הצבאית והטכנולוגית נופלת באופן ניכר מזו של טורקיה ופקיסטן.
המקורות הסעודיים דחו בתוקף את הטענה לפיה מצרים עצמה סירבה להצעה. לדבריהם, א-סיסי היה מעוניין להצטרף כדי ליהנות מהיתרונות הכלכליים והאסטרטגיים. לעומת זאת, מקורות טורקיים שצוטטו באותו דיווח טענו כי קהיר לא הייתה מוכנה להצטרף בשלב הנוכחי, ולפיכך המשיכו שלוש המדינות ללא השתתפותה.
הפער בין הגרסאות משקף את המתח העדין בין השותפות: טורקיה ביקשה להרחיב את הברית ולבנות מעין "נאט"ו אסלאמי" רחב יותר, שיכלול את הצבא הערבי הגדול ביותר ויפתח שוק נוסף לתעשיית הביטחון הטורקית. סעודיה, לעומת זאת, העדיפה ברית מצומצמת ומחויבת יותר – כזו שלא תדולל על ידי גורם שהיא רואה בו כבלתי אמין דיו.
נקודה נוספת שעלתה בדברי המקורות הסעודיים היא התחושה כי מצרים הפכה לתלויה כמעט באופן מוחלט באיחוד האמירויות, שנמצא בתחרות גיאופוליטית סמויה עם סעודיה. מצרים שלחה כוחות צבאיים לאיחוד האמירויות במהלך המלחמה מול איראן, בעוד שהתמיכה בסעודיה הייתה מוגבלת יותר.
גם מנקודת המבט של קהיר, ההצטרפף לברית אינה פשוטה. מצרים מקיימת יחסים רגישים עם ישראל, נשענת כלכלית על האמירויות, ומעדיפה לשמור על מעמד של מתווכת אזורית ניטרלית יחסית. כניסה לברית הגנה הדדית עם טורקיה ופקיסטן עלולה הייתה לסבך אותה מבחינה דיפלומטית ולפגוע בחופש התמרון שלה.
נכון לעתה, הדלת לא ננעלה לחלוטין. המקורות הסעודיים הדגישו כי בעתיד, אם יחול שיפור ביחסים או בביצועים, ייתכן שמצרים תישקל מחדש. אך לעת עתה, ברית מכה נותרת משולשת – וסעודיה אותתה בבירור שאינה מוכנה עוד לממן שותפים שאינם מספקים ערך אסטרטגי בתמורה.
הפרשה חושפת לא רק את גבולות הברית החדשה, אלא גם את השחיקה במעמדה האזורי של מצרים ואת המתחים השקטים בין ריאד לאבו דאבי – שני שחקנים שעד לא מזמן נחשבו לציר אחד.
0 תגובות