באישון ליל של יום ראשון ליוו המונים למנוחת עולמים את האברך החשוב והנערץ, הרב עקיבא ראנד ז"ל, מחשובי חסידי טשערנוביל, שנקטף בדמי ימיו בתאונת דרכים מחרידה ומזעזעת במולדובה והוא בן 29 בלבד בפטירתו. מסע הלוויה קורע הלב חתם ימים מורטי עצבים של דרמה בינלאומית, שנחשפת כאן ב'בבלי' במלוא תהפוכותיה, מותחן חובק עולם שבו התחרו העסקנים והדיפלומטים נגד השעון, כדי להציל את כבוד המת מגזירת נתיחה אכזרית.
הכל החל כאשר הרב עקיבא ראנד ז"ל יצא יחד עם קבוצת חסידים למולדובה, במטרה לפקוד את ציון קודשו של הרה"ק רבי יחיאל העשיל מקרילוביץ זיע"א, נכד הרה"ק בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא זי"ע וחתנו של הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זיע"א, שיום ההילולא שלו חל ביום ט' בתמוז.
במהלך הנסיעה בקישינב, מסיבה שאינה ברורה, איבד המנוח שנהג ברכב את השליטה, והרכב הידרדר לתעלה עמוקה בצד הדרך. מעוצמת ההתנגשות הקשה נהרג הרב ראנד ז"ל במקום. ארבעת חבריו שנסעו עמו נפצעו, ופונו לבית החולים המקומי.
מיד עם נודע הבשורה המרה והמטלטלת, הוקם במקום חפ"ק מיוחד של חסידי טשערנוביל בראשות העסקן הנמרץ הרב יצחק פרידמן מירושלים, יחד עם נציגי המשפחה השבורה, שפעלו ללא הרף להסדרת העניינים הראשוניים בשטח.
בעצת עסקנים רפואיים, ועל מנת להעניק להם את הטיפול המיטבי, שוחררו ארבעת הפצועים במהירות מבית החולים המקומי והמריאו מיד חזרה לארץ להמשך טיפול רפואי בישראל. אלא שההחלטה הרפואית הזו, כך התברר במהירות, הציתה דרמה משפטית מטורפת ומסוכנת במולדובה, והעניינים החלו להסתבך בצורה קשה ביותר.
החוק במולדובה יבש ונוקשה: כל תאונת דרכים קטלנית מחייבת נתיחה שלאחר המוות. אולם הפעם, המצב הפך למסוכן פי כמה. התובע הכללי של מולדובה נכנס לתיק בלהט מבהיל. "איך ייתכן שברכב היו חמישה אנשים, ארבעה נעלמו ועזבו את המדינה, ורק אחד נשאר כאן מת?", טען התובע בחשדנות, והעלה תיאוריית קונספירציה לפיה מדובר בכלל ברצח.
המשמעות הייתה קטסטרופלית: התעקשות מוחלטת על נתיחה אגרסיבית. המשפחה והחפ"ק נחרדו: החוק במולדובה מתיר לרופאים המשפטיים להוציא איברים פנימיים מהגופה לצרכי מחקר, מבלי להחזירם כלל. החשש החמור מחילול המת הציב את כל העוסקים במלאכה בכוננות עליונה. נוכח המבוי הסתום והסתבכות העניינים, פנו אנשי החפ"ק בדחיפות אל עין הסערה הדיפלומטית.
ביום חמישי נכנס לתמונה האיש החזק בבעלזא יו"ר סיעת מחזיקי הדת, הרב אליקים שטארק, המוכר בקשריו חובקי התבל עם צמרות הממשל במדינות רבות. הרב שטארק הבין שרק "פצצות כבדות" יזיזו את התובע המולדובני. הוא הפעיל מיד את משרד ראש הממשלה ואת לשכת נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג, כאשר מאחורי הקלעים פעל בנחישות יועץ הצללים החרדי של הנשיא, שבי רפפורט, שדחף והפעיל את כל כובד משקלו של בית הנשיא לטובת העניין.
תוך כדי המהלכים, גילה הרב שטארק פרט קריטי: המנוח מחזיק גם באזרחות אמריקאית. שטארק מיהר ליצור קשר עם יהודה קפלון, השליח המיוחד של ארצות הברית לניטור ולמאבק באנטישמיות וממקורביו הגדולים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ותפס אותו בעיצומה של טיסה דחופה לשליחות מדינית. קפלון נרתם מיד ללא היסוס.
לקראת הדיון הגורלי בבית המשפט המקומי שהתקיים בערב שבת, מחלקת המדינה האמריקאית בהובלתו של השגריר יודא קפלון חוללה מהפך: קפלון ערך שיחה טרנס-אטלנטית דרמטית והעלה על קו אחד את שלושת השגרירים במקביל שגריר ארה"ב למולדובה, שגריר בריטניה למולדובה ושגריר ישראל למולדובה. הלחץ המשולש הזה הבהיר למולדובנים שמדובר באירוע בינלאומי ברמות הגבוהות ביותר.
במקביל, הוקפצו לחזית ראשי ארגון "צדק" בארה"ב היו"ר הרב משה מרגרטן, ששהה בדיוק בארץ, לצד העסקן הוותיק הרב משה דוד נידערמאן, שהפעילו את קשריהם במסדרונות הממשל בוושינגטון. יחד עמם פעל איש הקשרים איצי רוזמרין, שהפעיל את קשריו המסועפים והכניס לתמונה את שליח חב"ד בהאדיטש, ר' שניאור זלמן דייטש, שהפעיל את קשריו הייחודיים.
הלחץ הדיפלומטי הכבד עשה את שלו, ובמולדובה נסוגו חלקית והציבו אולטימטום דרמטי: אם עד יום שישי בשעה 9:00 בבוקר (שעון מקומי) יומצא צו ותעודת פטירה רשמית הגופה תשוחרר ללא נתיחה. אם השעון יצלצל והמסמכים לא יגיעו – הגופה תנותח מיד.
שרי החוץ של ישראל, מולדובה וארצות הברית הופעלו כולם במקביל. בשטח עצמו פעלו במסירות עילאית ובחזית אחת שלוחי חב"ד בקישינב, הרב מנחם מנדל אקסלרוד והרב דיקשטיין, לצד אנשי המחלקה הבינלאומית של זק"א, שעשו לילות כימים מול הרשויות המקומיות.
אלא שאז צצה בעיה ביורוקרטית קשה: כדי להנפיק תעודת פטירה כזו, החוק דורש מסמך 'אפוסטיל' משלוש מדינות שונות תהליך שאורך בימים כתיקונם לפחות כמה ימים. השעון תקתק, ויום שישי בבוקר כבר הגיע.
ברגע האחרון, שוב בהתערבותו של הרב שטארק, שר החוץ גדעון סער הפעיל סמכות חריגה, נתן הוראה לוותר על האפוסטיל והנפיק תעודת פטירה ישראלית כפי שהיא. ביום שישי בשעה 9:30 בבוקר חצי שעה בלבד לאחר האולטימטום הושג השחרור המיוחל. הישג עצום וחסר תקדים.
אך בזאת לא תמו התלאות. העסקנים שכרו מטוס פרטי כדי להטיס את המנוח מיד לארץ, אלא שהחוק במולדובה אוסר להטיס גופה בטלית בלבד, ומחייב ארון קבורה. המטוס הפרטי שהוזמן היה קטן מדי, והארון לא נכנס בשעריו. לאחר ששני מטוסים פרטיים נפסלו בזה אחר זה, לא נותרה ברירה: הגופה הועברה למקרר מיוחד שהועמד ליד בית חב"ד בעיר על ידי השלוחים המסורים, שם שהתה לאורך השבת.
במוצאי שבת המתח שוב גאה. שוטרים מקומיים הגיעו וטענו כי לפי החוק מותר להחזיק את הגופה מחוץ לחדר המתים הרשמי רק עד השעה 12 בלילה. הגופה נלקחה למתקן מקומי, והעסקנים היהודים שכרו במהירות שני שומרים שיעמדו על המשמר לאורך כל הלילה, כדי לוודא שאיש לא יגע בגופה חלילה ומתוך חשש כבד מהפתעה של הרגע האחרון מצד הרופאים המקומיים.
ביום ראשון בשעות הצהריים, לאחר מסכת ייסורים מורטת עצבים, הועלה הארון על טיסה רגילה והמריא סוף סוף לעבר ארץ הקודש.
שלוחי חב"ד, אנשי זק"א ועסקנים ותיקים במולדובה ובאירופה כולה נותרו נדהמים מהמהירות שבה התגלגלו הדברים. "במקרים כאלה של חשד לתאונה עצמית ועזיבת פצועים, הביורוקרטיה המולדובנית לוקחת לפחות 11 ימים, והנתיחה היא כמעט ודאית", סיפרו ל'בבלי'. "זה שהצליחו להוציא גופה שלמה, ללא שום נתיחה ובתוך ארבעה ימים בלבד זהו הישג חסר תקדים ונס גלוי, הודות לגיוס המטורף של צמרת הממשל העולמית ועבודת השטח המסורה".
בליל יום ראשון, כאמור, הובא האברך הצעיר ז"ל למנוחות בישראל, כשהוא מותיר אחריו משפחה שבורה וקהילה שלמה המבכה את האבידה הגדולה, אך מודה להקב"ה על חסדו הגדול שנשמר כבוד המת במלואו.
0 תגובות