לפני כמעט חמישה עשורים, בחודש אלול תשל"ח, התקיימה ועידת קמפ דייוויד ההיסטורית. מנחם בגין ז"ל ואנואר סאדאת ישבו זה מול זה באחוזת הנשיא האמריקני, בנוכחות ג'ימי קרטר, וחתמו על הסכם שנועד לסיים עשרות שנות מלחמות. במסגרת ההסכם, מצרים קיבלה בחזרה את שליטתה בסיני, וישראל קיבלה הבטחה לשלום יציב.
כיום, כמעט חצי מאה לאחר מכן, חצי האי סיני שב אל הכותרות - אך הפעם לא כסמל להסכם שלום. תיעוד לוויני חושף בונקרים חצובים בהרים, הארכת מסלולי המראה למטוסי קרב, פריסת מערכות הגנה אווירית מתקדמות ונוכחות של עשרות אלפי חיילים. האזור שהיה אמור להישאר מפורז ומרוסן על פי נספח הביטחון של ההסכם, הפך בהדרגה לזירה של התעצמות צבאית שקטה אך עקבית.
השאלה המטרידה המתעוררת כעת בירושלים ובקהיר כאחד: האם הסכמי קמפ דייוויד עדיין בתוקף, או שההתפתחויות בשטח מספרות סיפור שונה לחלוטין?
תיעוד לוויני חושף מתקנים נרחבים בעומק ההרים
גוש הבטון שחוסם את הצבא החזק בעולם הערבי
בשנים האחרונות, חוקרי מודיעין גלוי עוקבים אחר התפתחויות דרמטיות המתרחשות בחצי האי סיני. על פי ניתוחים שפורסמו על ידי האנליסט הידוע Dinlas בפלטפורמת X, ודווחו באתר הצבאי Militarnyi ובכלי תקשורת בינלאומיים, מתגלה תמונה מדאיגה: קומפלקסים תת-קרקעיים עצומים נחצבו לאחרונה בעומק הרים בצפון ובמרכז חצי האי. המתקנים המבוצרים הוקמו באופן אסטרטגי בסמוך לשלושה שדות תעופה צבאיים מרכזיים, שבהם הוארכו מסלולי ההמראה באופן ניכר כדי לאפשר קליטת מטוסי קרב מודרניים.
בגורמי ביטחון ישראליים מצביעים בדאגה על מתקנים אלו, ומעריכים כי לפחות חלקם עשויים לשמש לאחסון מערכות נשק אסטרטגיות וטילים מתקדמים. חיזוק להערכות אלו התקבל בדיווח של סוכנות הידיעות Axios מספטמבר 2025, המבוסס על בכירים ישראליים, שקבע כי המצרים בנו מתקנים תת-קרקעיים שעל פי מודיעין ישראלי עשויים לשמש לאחסון טילים בליסטיים. עם זאת, אותם בכירים הודו כי עדיין אין בידיהם הוכחה חותכת שטילים בליסטיים אכן מאוחסנים שם בפועל.
במקביל, המערך הבליסטי העיקרי של צבא מצרים ממשיך לפעול ממערב לתעלת סואץ. האתר ההיסטורי בג'בל חמזה, ששימש מאז שנות החמישים לניסוי מנועי טילים על בסיס דגמי סקאד, עבר לאחרונה שיפוץ מקיף והרחבה משמעותית. יתרה מכך, קומפלקס תת-קרקעי ענק נוסף נחשף במרחק כ-70 קילומטרים ממזרח לקהיר, בסמוך למתקן משרד ההגנה המצרי המכונה "האוקטגון" בבירה המנהלית החדשה.
קיצור זמן התרעה - דאגה ביטחונית ישראלית
ההתעצמות המצרית בחצי האי סיני חורגת בהרבה מבנייה הנדסית בלבד. על פי דיווחים מודיעיניים ישראליים ומערביים, מצרים פרסה מערכות הגנה אווירית סיניות מתקדמות מסוג HQ-9B, המאופיינות בטווח פעולה של עד 300 קילומטרים, באזורי אל-עריש ורפיח. לצד זאת, צבא מצרים הגדיל באופן משמעותי את סדר הכוחות שלו בסיני לכ-40 אלף חיילים - רמת הנוכחות הצבאית הגבוהה ביותר בשטח מאז חתימת הסכם השלום ב-1979.
מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון פרסם באוקטובר 2025 אזהרה לפיה בניית מחסנים תת-קרקעיים נרחבים בסיני ובגדה המערבית של תעלת סואץ יוצרת פוטנציאל אחסון למאות טילים בליסטיים, כולל טילי סקאד המסוגלים לכסות את מרכז מדינת ישראל. גם אם לא כל הטילים מוצבים פיזית בתוך חצי האי סיני עצמו, הארסנל המצרי הקיים הכולל טילי סקאד-B ודיווחים על שאיפות לרכש טכנולוגיית נו-דונג מצפון קוריאה מכסה כבר כיום כל נקודה בארץ.
המשמעות המעשית עבור מערכת הביטחון היא משמעותית: זמן ההתרעה המודיעיני של צה"ל במקרה של הידרדרות פתאומית מתקצר באופן המעורר דאגה בקרב גורמי ביטחון. בניית תשתיות כבדות, חפירת בונקרים והרחבת שדות תעופה באזורים שבהם הותר על פי ההסכמים רק נשק קל ונוכחות משטרתית מצומצמת, נתפסת בישראל כהפרה של נספח הביטחון וההסכמים הצבאיים הכלולים בהסכמי קמפ דייוויד.
עשרות אלפי חיילים ומערכות הגנה מתקדמות
ההתעצמות המצרית בסיני אינה מוגבלת לבנייה בלבד. לפי דיווחים ישראליים ומערביים, מצרים פרסה מערכות הגנה אווירית סיניות מתקדמות מסוג HQ-9B, בעלות טווח של עד 300 קילומטרים, באזורי אל-עריש ורפיח.
במקביל, הגדילה מצרים את סדר הכוחות בחצי האי לכ-40 אלף חיילים - הרמה הגבוהה ביותר מאז הסכם השלום ב-1979.
שיתוף פעולה צבאי בין קהיר לאנקרה
בעוד ישראל עוקבת בדאגה אחר המתקנים התת-קרקעיים בסיני, מתרחשת התפתחות נוספת: מצרים וטורקיה, שתי מעצמות אזוריות שהיו מסוכסכות במשך שנים, מקיימות כעת סדרת תרגילים צבאיים משותפים בקצב הולך וגובר.
בספטמבר 2025 נערך התרגיל הימי הראשון מזה 13 שנה ("ים הידידות") במזרח הים התיכון. ב-2026 כבר עברו לתרגילים אוויריים משותפים על אדמת מצרים ובטורקיה, כולל תרגיל "Anatolian Eagle" בהשתתפות מטוסי קרב משני הצדדים ואף אזרבייג'ן. לצד זה נחתמו הסכמי שיתוף פעולה צבאיים והתקיימו אימוני כוחות מיוחדים.
בירושלים רואים בכך אות אזהרה כפול: מצד אחד - התעצמות מצרית בסיני; מצד שני - התחממות יחסים בין קהיר לאנקרה, בדיוק בתקופה שבה היחסים בין ישראל לטורקיה מתוחים במיוחד.
שיתוף הפעולה הזה אינו רק סמלי. הוא משפר תיאום מבצעי, מחליף ידע ומחזק את היכולת של שתי המדינות לפעול יחד בזירה המזרח-תיכונית. השאלה המתעוררת היא האם ההתקרבות המצרית-טורקית היא רק נורמליזציה דיפלומטית, או חלק מתמונה רחבה יותר שבה סיני הופכת מזירת שלום לזירת הרתעה משולבת.
מתיחות דיפלומטית סביב ההסכמים
בספטמבר 2025, ראש הממשלה בנימין נתניהו הציג בפני שר החוץ האמריקני מרקו רוביו רשימה מפורטת של הפרות מצריות של ההסכמים, ובמרכזן הקומפלקסים התת-קרקעיים החדשים.
דיווח של עיתונאי Axios ברק רביד ציטט בכירים ישראליים שאמרו בצורה חד-משמעית כי המצרים לא סיפקו הסבר משכנע לייעודם האמיתי של מתקנים אלו, למרות פניות ישירות של ישראל בשני הערוצים - הדיפלומטי והצבאי כאחד.
מנגד, קהיר דוחה את כלל הטענות הללו בתוקף. גורמים מצריים בכירים מדגישים בעקביות כי מדובר בצעדים הגנתיים ולגיטימיים לחלוטין, שנועדו לאבטח את הגבול, להילחם בטרור האזורי, ולמנוע זליגת לחימה מרצועת עזה או ניסיונות להעברת אוכלוסייה פלסטינית אל תוך שטח סיני. מומחים ופרשנים מצריים אף טענו בתקשורת המקומית כי הטענות הישראליות על אחסון טילים "ערומות לחלוטין מכל בסיס מציאותי".
למרות ההכחשות מצד קהיר, המתיחות הדיפלומטית והביטחונית ממשיכה: ישראל דורשת צמצום משמעותי של הנוכחות הצבאית החורגת בסיני, מצרים מתעקשת על זכותה הריבונית להגן על שטחה בכל אמצעי שתידרש, וארצות הברית - המשמשת כערבה להסכם השלום - מוצאת את עצמה תפוסה בתווך.
הערכה ביטחונית: הרתעה או הכנה?
על אף תמונת המצב המטרידה, ההפרות החוזרות של מגבלות ההסכם וההתחמשות הניכרת בשטח, ההערכה האסטרטגית המרכזית הרווחת כיום בצמרת הביטחונית בישראל נותרת זהירה: הסבירות לפרוץ עימות צבאי ישיר או ליוזמת התקפה מצרית נגד ישראל היא נמוכה מאוד בטווח הנראה לעין.
גורמי מקצוע מעריכים כי המתרסים, הבונקרים והכוחות המתוגברים משמשים בראש ובראשונה ככלי הרתעה מרכזי, וכחלק מתפיסת ביטחון לאומי רחבה של קהיר בעידן של חוסר יציבות אזורית קיצונית המאפיינת את המזרח התיכון.
עם זאת, בכירי המומחים מזהירים מפני שאננות: התשתית הפיזית הקריטית כבר קיימת ומוכנה בשטח. הרחבה שיטתית של רשת המנהרות, בניית גשרים אסטרטגיים, הקמת מחסני דלק ממוגנים ושדרוג שדות תעופה ברחבי חצי האי סיני מאפשרות כיום לצבא המצרי לפרוס כוחות במהירות חסרת תקדים.
נכון לעכשיו, הרי סיני ממשיכים לשמור על שתיקתם, בעוד לווייני הריגול ממשיכים לצלם כל תזוזה. אולם השאלה הגורלית נותרת פתוחה: האם מדובר בהרתעה הגנתית גרידא, או שמא זוהי הכנה שיטתית לקראת היום שבו הכללים הישנים של השלום כבר לא יעמדו במבחן המציאות?
0 תגובות