תפנית היסטורית ומדאיגה התרחשה בכלכלת ארצות הברית: לראשונה מאז סוף שנות העשרים של המאה הקודמת, הממשל הפדרלי מוציא כעת יותר כסף על תשלומי ריבית בגין החוב הלאומי מאשר על תקציב הביטחון וההגנה הלאומית. המפנה הדרמטי, שהחל להתממש באופן רשמי בשנת 2024, משקף שינוי עמוק בסדרי העדיפויות הפיסקליים של המעצמה הגדולה בעולם.
על פי נתוני הבית הלבן ותחזיות משרד התקציב של הקונגרס (CBO) המעודכנות לשנת 2026, עלויות המימון ותשלומי הריבית הפכו לסעיף בעל קצב הצמיחה המהיר ביותר בתקציב האמריקני. בשנת 2024 הגיעו תשלומי הריבית נטו ל-879.9 מיליארד דולר, ועקפו את תקציב הביטחון שעמד על 850.7 מיליארד דולר. בשנת 2025 זינקו תשלומי הריבית לכ-970 מיליארד דולר, והשנה צפויים הם לחצות את רף ה-1 טריליון דולר.
התחזיות ארוכות הטווח מבהירות כי מדובר במגמה בלתי הפיכה ללא רפורמות מבניות: עד שנת 2036, עלויות הריבית צפויות להכפיל את עצמן ולהגיע ל-2.1 טריליון דולר – כמעט פי שניים מתקציב הביטחון החזוי לאותה שנה (1.1 טריליון דולר).
מנפילת מגדלי התאומים ועד משבר הקורונה
הנתונים ההיסטוריים מראים כי בין השנים 1996 ל-2001, תקציב הביטחון של ארה"ב היה גבוה בכ-30% בממוצע מעלויות הריבית נטו, הודות לעודפים תקציביים וסביבת ריבית נמוכה ששמרו על עלויות שירות חוב מתונות.
הפער התרחב בחדות לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר; במהלך העשור שלאחר מכן, ההוצאות הצבאיות של ארה"ב הכפילו את עצמן והגיעו לשיא של 699 מיליארד דולר בשנת 2011, בעוד שתשלומי הריבית צמחו בקצב איטי בהרבה ועמדו על 230 מיליארד דולר בלבד באותה שנה. לאורך כל שנות ה-2010, עידן הריבית האפסית העולמית מסך וטשטש את הבעיה המבנית: החוב הפדרלי כמעט הוכפל – מ-9.0 טריליון דולר ב-2010 ל-16.8 טריליון דולר ב-2019 – אך עלויות שירות החוב נותרו נמוכות ומטעות.
הפיצוץ האמיתי התרחש לאחר משבר הקורונה. שילוב קטלני של זינוק חד בהיקף ההלוואות הלאומיות לצד העלאות הריבית האגרסיביות של הפדרל ריזרב במטרה להילחם באינפלציה, הקפיצו את עלויות שירות החוב פי שלושה בתוך שנים ספורות בלבד.
"חנק" תקציבי וסיכונים מבניים
כיום, החוב הממשלתי של ארה"ב חצה בפועל את היקף התוצר המקומי הגולמי של המדינה, כאשר ההתחייבויות הישירות של הממשל הפדרלי נושקות ל-32 טריליון דולר – רמת חוב שלא נראתה מאז ימי מלחמת העולם השנייה.
הבעיה המרכזית אינה רק המספרים היבשים, אלא שורה של כשלים מבניים ופוליטיים. הכלכלה האמריקנית מציגה אמנם נתוני מאקרו יציבים לכאורה – צמיחה של מעל 2% ואבטלה נמוכה של 4.3% – אך המדינה מתנהלת עם גירעון תקציבי תופח של 6% מהתמ"ג. למרות זאת, לא הרפובליקנים ולא הדמוקרטים מוכנים לנקוט בצעדים כואבים אך הכרחיים, כגון העלאת מסים או קיצוץ בתוכניות רווחה ובתקציבי ביטחון.
הלחץ על התקציב צפוי להחמיר בשל יציאתו ההמונית של דור ה"בייבי בום" לגמלאות. תהליך זה מקטין את כמות גביית המסים מחד, ומאידך מקפיץ באופן דרמטי את ההוצאות הממשלתיות על בריאות, בדגש על תוכנית Medicare – הביטוח הרפואי לבני 65 ומעלה – הפועלת בשוק רפואי אמריקני יקר להחריד. במקביל, הילודה בארה"ב נמצאת במגמת ירידה, וקצב כניסת המהגרים הצעירים לשוק העבודה נחלש.
חשיפה פיננסית מסוכנת
תשלומי הריבית הנוכחיים בולעים כבר יותר מחמישית (20%) מכלל הכנסות המדינה – כ-1.1 טריליון דולר מתוך הכנסות של 5.2 טריליון. מאחר שהריבית הממוצעת על תיק החוב האמריקני עומדת כעת על 3.4% בלבד, היא צפויה להמשיך לעלות ככל שאיגרות חוב ישנות יפוקעו ויונפקו מחדש בריביות השוק הגבוהות של ימינו.
משרד האוצר האמריקני מנסה להתמודד עם הבעיה באמצעות הנפקת אג"ח לטווח קצר כדי לחסוך שברי אחוזים, אך צעד זה מגדיל משמעותית את תדירות המיחזור הפיננסי וחושף את התקציב לזעזוע מיידי במקרה של זינוק נוסף בריביות.
המשמעות הכלכלית היא מרחיקת לכת. המשך הגידול בתשלומי הריבית "נועל" חלק הולך וגדל מהתקציב הפדרלי ומצמצם משמעותית את הגמישות הפיסקלית של ארה"ב. כסף שהיה אמור לזרום להשקעות בעתיד – כגון תשתיות, מחקר מדעי, טכנולוגיה וביטחון שוטף – מופנה כעת אך ורק לכיסוי חובות העבר.
בנוסף, שוק האג"ח הממשלתי האמריקני מציג סימני פגיעות: בנקים מרכזיים זרים ברחבי העולם מצמצמים בהדרגה את רכישות האג"ח של ארה"ב, ואת מקומם תופסות קרנות גידור ממונפות, המאופיינות ברגישות גבוהה לזעזועים.
כלכלנים בכירים מזהירים כי במקרה של משבר חריף, הלחץ יופנה שוב לפדרל ריזרב שיאלץ לבצע רכישות חירום מסיביות של אג"ח ממשלתי. מהלך כזה עלול ליצור מצב של "דומיננטיות פיסקלית", שבו הבנק המרכזי ייאלץ להקריב את יעדי האינפלציה שלו כדי להנשים את תקציב המדינה – מה שיוביל לשחיקת החוב בדרך סמויה של אינפלציה גבוהה, המהווה למעשה הפקעה של שווי ההשקעות מידי הנושים.
0 תגובות