מתחת לרדאר של הכותרות הפוליטיות, ניתן השבוע פסק דין בבית משפט השלום בירושלים שצריך להדאיג כל מי שמתכנן לתבוע את התקשורת, ולשמח כל עיתונאי בישראל. השופטת מיקה בנקי שרטטה קו אדום וברור: כאשר המשטרה או שירות בתי הסוהר מוציאים הודעה רשמית – התקשורת היא לא יותר מ"צינור", וכצינור כזה, היא נהנית מחסינות שקשה מאוד לסדוק.
הפרשה החלה בדיווחים דרמטיים על עורך דין המייצג אסירים, שנעצר בחשד להברחה אסורה בין כותלי הכלא. כלי התקשורת הגדולים בישראל, ביניהם קשת 12, ידיעות אחרונות, כאן וג'רוזלם פוסט, מיהרו לדווח על המעצר בזמן אמת, תוך שהם מסתמכים על הודעות דוברות רשמיות של המשטרה ושב"ס.
"שקריים ומכפישים": התביעה שהגיעה לבית המשפט
עורך הדין, ששמו שורבב לכותרות המרעישות, לא נשאר חייב. הוא הגיש תביעת לשון הרע בטענה שהפרסומים היו "שקריים ומכפישים", וכי הם גרמו לו לנזק כלכלי ותדמיתי אנוש. לטענתו, התקשורת הציגה אותו כעבריין עוד לפני שהוכחה אשמתו, ובכך חרצה את דינו בעיני הציבור והקולגות.
כפי שנחשף לראשונה בסיקור המשפטי של אתר "פוסטה", קו ההגנה של כלי התקשורת ושל ענקית החיפוש Google היה פשוט אך תקיף: "לא המצאנו דבר, רק ציטטנו את הרשויות". השופטת בנקי קיבלה את הטענה במלואה.
סעיף 13: החסינות המוחלטת
בפסק דין מנומק, הבהירה השופטת כי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מעניק "חסינות מוחלטת" לפרסומים המבוססים על הודעות רשמיות. השופטת הדגישה כי עיתונאי המדווח על הודעת דוברות בזמן אמת אינו נדרש לבצע חקירה עצמאית או לאמת את העובדות בבדיקות מעבדה.
"החוק מכיר בכך שחופש העיתונות וחופש הביטוי עומדים לצד הזכות לשם טוב", כתבה השופטת, אך הבהירה שבאיזון הזה – הדיווח החדשותי המותר מנצח.
ההרשעה שהכריעה את הכף
מה שחיזק את החלטת השופטת הייתה העובדה שבהמשך הדרך, אותו עורך דין אכן הורשע – על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון – בעבירות של החזקת חומרים אסורים והכנסת חפצים אסורים לכלא. עובדה זו שמטה את הקרקע מתחת לטענה שמדובר ב"עלילת דם" תקשורתית.
בשורה התחתונה, התביעה נדחתה כליל. עורך הדין לא רק שלא קיבל פיצוי, אלא חויב לשלם הוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח לכל אחת מהנתבעות המרכזיות. מדובר במסר ברור לכל מי שמנסה להשתמש בתביעות לשון הרע כדי "להשתיק" דיווחים על הליכים פליליים.
0 תגובות